רש"י על חולין ל״ב ב:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ל״ב ע״ב:א׳ רש"י על חולין ל״ב ע״ב:ג׳ »

2 אָמַר רָבָא: לָא קַשְׁיָא, כָּאן שֶׁשָּׁחַט וּלְבַסּוֹף פָּסַק, כָּאן שֶׁפָּסַק וּלְבַסּוֹף שָׁחַט. שָׁחַט וּלְבַסּוֹף פָּסַק – נִפְסֶלֶת בִּשְׁחִיטָה הִיא, פָּסַק וּלְבַסּוֹף שָׁחַט – כִּי דָּבָר אַחֵר גָּרַם לָהּ לִיפָּסֵל דָּמְיָא.

פירוש רש"י על חולין ל״ב ב:ב׳

2 ששחט - את הוושט ולבסוף פסק את הגרגרת:

3 כדבר אחר גרם לה דמיא - דהא קודם שהתחיל בשחיטה נפסל אע"ג דבחדא שעתא היא:

« רש"י על חולין ל״ב ע״ב:א׳ רש"י על חולין ל״ב ע״ב:ג׳ »