רש"י על חולין כ״ח א:י״ג

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין כ״ח ע״א:י״ב רש"י על חולין כ״ח ע״א:י״ד »

13 תָּא שְׁמַע: כֵּיצַד מוֹלְקִין חַטַּאת הָעוֹף? חוֹתֵךְ שִׁדְרָה וּמַפְרֶקֶת בְּלֹא רוֹב בָּשָׂר עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַוֶּושֶׁט אוֹ לַקָּנֶה; הִגִּיעַ לַוֶּושֶׁט אוֹ לַקָּנֶה – חוֹתֵךְ סִימָן אֶחָד וְרוֹב בָּשָׂר עִמּוֹ, וּבָעוֹלָה – שְׁנַיִם אוֹ רוֹב שְׁנַיִם. תְּיוּבְתָּא דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה, תְּיוּבְתָּא.

פירוש רש"י על חולין כ״ח א:י״ג

13 בלא רוב בשר - כדאמרן בפ"ק לעיל חולין כא. דאי חתיך רוב רוחב הבשר עם המפרקת קודם לסימנין הויא לה מתה קודם חתיכת הסימנין ותו מאי מליק:

14 בעולה - דבעי הבדלה כדאמרן בפ"ק שם חותך שנים. קתני מיהא לוושט או לקנה כר"נ:

« רש"י על חולין כ״ח ע״א:י״ב רש"י על חולין כ״ח ע״א:י״ד »