רש"י על חולין כ״ז ב:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין כ״ז ע״ב:ב׳ רש"י על חולין כ״ז ע״ב:ד׳ »

1 דור רביעי פתח ↗

והתוס׳ הקשו על רש״י דכמו לר״ע דניחא לי׳ דיליף היתר נחירה במדבר מכללא מדחייבה רחמנא בזביחה כשנכנסו לארץ, למה לא ניחא לי׳ לרי״ש דיליף איסור בשר תאוה מכללא דאשתראי בקרא דכי ירחיב ה׳ את גבולך וכו׳, אבל כבר כתבנו, דדור המדבר לא ידעו ממשנה תורה עד סוף ארבעים ולא מצי ידעו לא איסור ולא היתר מן הכתובים שבפ׳ ראה אבל הי׳ מוכרח משה רבינו לומר להם מפי הגבורה תיקון נחירה לאכול בשר, או איסור בשר תאוה, וכל מה שאמר להם משה בציווי השם הוא תורה שבכתב. והי׳ מוכרח לכתבו בד׳ ספרים בין שאר הציווים והפרשיות שבתורה, ולכן מה שכ׳ רש״י בר״ע דמהאי קרא דכתיב כי ירחק וזבחת נפ״ל דעד השתא לא נצטוו על הזביחה, היינו דאנן דידעינן זאת מהאי קרא אבל לדור המדבר הי׳ להם מקרא אחר המתיר להם הנחירה והוא קרא דושפך את דמו דכתיב בחיה ועוף והוא נחירה כמש״כ לעיל, ויליף בהמה מעוף מהקישא דזאת תורת הבהמה והעוף, והא דכתב רש״י דמהאי קרא דוזבחת יליף ר״ע משום דקרא דושפך יש למילף להיפך נמי וכרי״ש שפיכה שפיכה משחוטי חוץ ולומר דהאי ושפך שחיטה קאמר או קאמר, דשחיטת חולין בבקר וצאן מקדשים ילפינן ועוף מהקישא לבהמה כנ״ל, ולכן הכל תלוי איך מפרשינן האי קרא דכי ירחק וזבחת, כי משם ניקח לפרש קרא דושפך את דמו, וגם קרא דושחט את בן הבקר דהוא עבודה בקדשים דוקא, ותדע דאם נאמר דליכא שום קרא אחר להיתר נחירה אלא מקרא דוזבחת, קשה נחירה לר״ע מנ״ל דילמא שאר הריגה, וע״כ לומר דמושפך את דמו יליף דבעינן עכ״פ נחירה ממילא דמצי ליליף נמי דסגי בנחירה, וכמו למ״ד דאין שחיטה לעוף מן התורה דיליף מהאי קרא דבשפיכה בעלמא סגי, ויליף בהמה מעוף בהקישא כנ״ל.

2 חולין פתח ↗

בְּאֵיזוֹ תּוֹרָה שָׁוְותָה בְּהֵמָה לְעוֹף וְעוֹף לִבְהֵמָה? לוֹמַר לָךְ: מָה בְּהֵמָה בִּשְׁחִיטָה – אַף עוֹף בִּשְׁחִיטָה. אִי מָה לְהַלָּן בְּרוֹב שְׁנַיִם – אַף כָּאן בְּרוֹב שְׁנַיִם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זֹאת״.

3 חולין פתח ↗

3 מה בהמה בשחיטה - יוצאה מידי נבלה דכתיב ויקרא א ושחט את בן הבקר:

4 אי מה בהמה ברוב שנים - מדאצטריך לעיל לרבות את הראש שכבר הותז דאי בסימן אחד לאו הותז קריא ליה ולא איצטריך לרבוייה:

5 זאת - מיעוטא הוא:

« רש"י על חולין כ״ז ע״ב:ב׳ רש"י על חולין כ״ז ע״ב:ד׳ »