רש"י על חולין כ״ו ב:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין כ״ו ע״א:ח׳ רש"י על חולין כ״ו ע״ב:ב׳ »

1 חולין פתח ↗

מַשִּׁיקוֹ בַּמַּיִם, מִשֶּׁהֶחְמִיץ – אֵין מַשִּׁיקוֹ בְּמַיִם. אָמַר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁתִּמְּדוֹ בְּמַיִם טְהוֹרִים וְנִטְמְאוּ, אֲבָל טְמֵאִים מֵעִיקָּרָא – לָא.

2 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות תרומות פתח ↗

כותי שקנה קרקע כו'. לפיכך כו'. הנה לפה"מ בדברי רבינו כאן ובהי"א דכיון דקי"ל דאף דאין קנין לעכו"ם בא"י מ"מ קנין נכסים יש וכמבואר בירוש' פאה פ"ד ודמאי פ"ה וכן מה דאמרינן בגיטין דף מ"ז ע"א דיש לו קנין לחפור בו בורות כו' שוב הקדושה בטלה מעל הקרקע כ"ז שהיא אצלו רק איסור יש עליו ולכך אם חזר ולקחה הישראל הוי א"י גמורה ולא מקרי כיבוש יחיד כיון דנשאר בו דין א"י וכמו דאמרינן ב"ק דף מ"ט ע"ב גבי דמי ולדות כיון דשייכא במקצת שייכא בכולא ורש"י סנהדרין דף מ"ז ע"ב גבי דיחוי באבילות וע' מנחות דף ק"ב ע"א גבי קדושה דהיכא דפקעא במאי הדר רכבא ולכך גבי ביכורים דלא שייך בה איסור רק קדושה פסק רבינו לק' בהל' ביכורים דרק אם לקחה עד שלא ביכרה אז חייב בביכורים והא דמקשה בגיטין דף מ"ז ע"ב י"ל להיפך דמקשה למ"ד אין קנין לחפור כו' וא"כ ע"כ נשארה הקדושה רק שבטל הדין לענין תרומה ומע"ש ולא טבלה אבל לגבי בכורים שפיר שייך כיון דחל אף במחובר ולא שייך בגדר טבל וכמש"כ התוס' ב"ב דף פ"א דלכך צריך קרא למעט חו"ל מביכורים. וא"כ י"ל דאף אם נימא דבטלה קדושה א' מ"מ לענין ביכורים חייב מן התורה ובזה א"ש מה דס"ל להר"א ז"ל דעבר הירדן לא קדשו עולי בבל כמבואר בהל' שמיטה פ"ד ומ"מ תנאי פליגי בה בביכורים אי מביאים משם ביכורים ודוחק לאמר דקאי אמקדש ראשון וע' מש"כ בהל' כלאים פ"א. והנה בירוש' ספ"ג דשביעית אמר דיש קדושה בעצם הקרקע ולכך מתרץ שם הגמ' ב' תקנות משא"כ לדידן דס"ל דקנין הגוף יש לו אבל לא לענין איסור אז ודאי לא שייך דין ביכורים וכן לענין שביעית לענין הקדושה רק יש דין איסור שביעית ונ"מ לענין להאכיל פירות שביעית לבהמה ולהפסיד וכמו גבי אוכלי בהמה ע' ירוש' שביעית פ"ח דבעי שם אם יש בהן דין קדושת שביעית ובמעש' פ"ה ה"ד גבי הביאו פחות משליש לפני שביעית וע' בספ"ט דשביעית גבי תבן. וכן יהי' נ"מ גבי נוטע כרם להקדש דמבואר בירוש' ספ"ז דפאה דיש בו דין שביעית והטעם משום דשביעית הוי ג"כ קדושה וא"כ קרקע שקנה הגוי לא שייך זה וע' ירוש' פ"ב דדמאי דמבואר שם דבקיסרי פירות שלקח מן הגוי פטורין מן המעשרות ומן השביעית אף קודם שהתיר רבי ע"ש בפ"ג והטעם משום דכ"כ בהל' כלאים דקדושה ראשונה לא נשאר בה רק קדושה ולא דין ובזה מהני קנין הגוי להפקיע. וא"כ אם קנה הפירות מן הגוי כשהן תלושין כ"ז שלא מרחן אין עליהם שום גדר חיוב ולא מהני אם קרא עליהם שם תרומה ומעש' כיון דעדיין לא נקבעו ואין עליהם שם איסור וקדושה לית בהו וכן מותר לאוכלן אפי' קבע כ"ז שלא גמרן וע' לק' פ"ג מהל' מעש' ה"כ וכן אם גמרם ישראל והם עדיין של עכו"ם ג"כ פטורין ע' תוס' בכורות דף י"א ע"ב וכבר הארכתי בזה וע' בח"ג בהל' מת"ע ואף אם נימא כר"י בירוש' פ"ה דמעש' ה"ו דאם נמרח שלא מדעת ג"כ מהני וכן פסק פ"ג מהל' מעש' וגם אם נתמרח מאליו מהני וע' ירוש' פ"ד דמעש' ה"א דרק בדבר שדרך לעשות כן אך זה רק בפירות שגדלו בקרק' ישראל משא"כ בלוקח מן הגוי אז דוקא אם ממרח אותם מדעת דאל"כ הוי כמו אוסר דבר שאינו שלו וע' לק' בהי"ג בהשגות דס"ל כשיט' התוס' מנחות דף ס"ז ובכורות דף י"א דמירוח הגוי אף בפירות שגדלו והביאו שליש ביד גוי חייבות מדרבנן אך באמת י"ל בין אם הקרקע ג"כ של גוי דאז י"ל דעכ"פ פקע' הקדושה משא"כ אם לקח רק הפירות והקרקע של ישראל אז נשאר' הקרקע בקדושתה ורק משום דמירוח הגוי פוטר וע' תוס' מנחות דף ס"ז ע"ב די"ל דהוי כמו שלא נתמרח ונ"מ אם קרא עליהם שם מעשר דחל עליהם וע' לק' פ"ב הי"ב מה דמחלק בין הפקיר קמה להפקיר שבלים לענין עבר והפריש וכ"כ בזה בהל' מת"ע פ"ב ה"ד בח"ג. ובזה א"ש מה שהר"א ז"ל לא השיג רק בהי"ג ולא בה' י"א משום דס"ל לחלק בין היכא שהקרקע שייכ' להגוי דאז ודאי רק המירוח הוא החיוב משא"כ כשהגוי לא לקח רק הפירות אפי' במחובר לקרקע אז הקרקע נשארה בקדושתה וע' ע"ז דף י"ט ע"ב ודף כ' ע"ב אי מותר למכור להם במחובר לקרקע ומשמע שם דלר"מ אף בחו"ל אסור דאל"כ מה מקשה שם בדף י"ד ע"ב מהך דדקל טב וא"ש שפיר בזה מה שהקשו בתוס' שם דף י"ד ע"א ד"ה תורניתא אך שם י"ל דמיירי בחו"ל או ע"מ לקוץ משא"כ בדקל טב דמקשה מדר"מ אדר"מ וע' מעש' פ"ה מ"ה דפליגי תנאי גבי ישראל שלקח פירות המחוברין עד שלא באו לעונת המעשרות אם רק כשקנה דוקא גם הקרקע ולק' בהי"ב ובחולין דף קל"ח ע"א גבי צאנו לגוז ושם דף קל"ו ע"א היכא דהגיזה היתה כבר על הצאן ולקחה רק לצורך גיזה שלהם אם חייב ושם דף קל"ג ע"ב גבי מסרו לגוז ומש"כ רבינו בהל' בכורים פ"י ה"ט ובהל' מכירה פכ"ג ה"ו וע' תוס' גיטין דף ע"ז ע"ב ד"ה ידה דמחלקין בין פירות שדה למעשי ידה ובאמת גם גט דמתגרשתי ע"י חצירה הוי ג"כ גדר פירות ונ"מ דאף דקיי"ל דאשה שיש לה בעל אם נתן לה אחר מתנה הוי הגוף שלה כמש"כ התוס' קדושין דף כ"ד ע"א וכ"מ וע' כתובות דף צ"ה ע"ב מ"מ אם קנתה ע"י חצירה את המתנה י"ל דשייך לבעל דזה הוי כפירות וע' ירוש' כתובות פ"ד גבי מציאת הבת דמספקא ליה אם נפלה לחצר של נערה אי יש עליו שם מציאה או פירות אי שייך לאביה או לה גם י"ל בין עומדת בצד חצירה דאז הוי גדר יד לבין אינה עומדת בצד חצירה:אך זה רק במוכר שדהו לפירות משא"כ בלוקח פירות השדה וע' ירוש' רפ"ט דכתובות דפירות המחוברין לקרקע הוי חלק מן הקרקע וכבר הארכתי בזה בהל' מת"ע גבי אם זכה בפירות המחוברין שבשדה הפקר ולא זכה בקרקע עצמה. וכן י"ל דנ"מ למה דקיי"ל דיוכל לקרות שם תרומה כמה שירצה מ"מ לגבי נתינה לכהן ע' בירוש' פי"א דתרומות דיכול לסלתה כמה שירצה ורק שיעמידה על תרומתה נראה דמצות אכילה אין בה במה שיתר על השיעור רק הטעם כמבואר ירוש' פ"ד דמעש"ש דהקדש שפדה יתר על דמיו תופס ה"נ כן וע' ירוש' פ"ה דמעש"ש דגם טבל נקרא קודש ולכך יכול לקרות שם אף ביותר מכשיעור וא"כ לפ"ז הנך שלקחו פירות שגדילין בשדה העכו"ם אין הדין כן כיון שאין בהם קדושה רק איסור. ובאמת לכך קיי"ל כאן דהלוקח פירות מעכו"ם התרומה נותנה לכהן והמעשר ותרומת מעשר מוכרן משום דהרי חזינן דהמרבה בתרומה אף דאין בה דין מתנת כהונה מ"מ שייכא לכהן וה"נ כן וי"ל דזהו כוונת הספרי פ' קרח פ"ס קי"ט חוץ מדבר שיש בו זיקת תרומה ור"ל כגון המרבה בתרומה וכה"ג ועי' בירוש' פ"ד דדמאי דאמר שם דלמ"ד דפירות גוי אין חייבים רק מדבריהם אם הם תלושין שייך גם בתרומה הך דאתינא מכח גברא כו' ומוכרו לכהן משא"כ במחוברין והא דנקט בירוש' שם ת"מ ט"ס הוא דהא גם אם הוא מן התורה ומחוברים מ"מ מוכרן וכמב' בירוש' שם ספ"א דפיאה אך בירוש' בדמאי שם הוי בזה מחלוקת וע' מש"כ בזה בהל' מא"ס ספ"י וספי"ג בח"א ובהל' מת"ע בח"ג:והנה בבכורות דף מ"ז ע"ב פסקינן דכהן שיש לו בן חלל אז אם מת האב לאחר ל' אין הבן צריך לפדות א"ע ואם תוך ל' צריך לפדות וכאן פסקינן גבי מחובר דשיעור מה שגדל ברשות הגוי מוכר הישראל את המעשרות וצ"ל משום דמבואר במנחות דף ע' דטעם דאין תרומה במחובר הוא משום דאין עלי' דין טבל וע' מעילה דף י"ח ע"ב ובכורים פ"ב יש בבכורים כו' ואף אם נימא דכששתל הטבל פקע שמו מ"מ התרומה לא פקע' לכ"ע וכמש"כ רבינו בהל' תרומות פי"א הכ"ו וע' נדה דף נ"א דס"ל לרבא דאף דלענין טומאת אוכלן מחשבת חבור לא הוי מחשבה לענין תרומה ומעשר הוי מחשבה והטעם דגבי טומאה אף אם חל י"ל דנתבטלה אח"כ משא"כ לענין טבל אך רבינו בפ"ב לק' פסק דגם לענין תרומה לא מהני מחשבת חיבור אך יהי' נ"מ אם רק דבר שצריך מחשבה אבל דבר שסתמו עומד לאדם רק שזרע לבהמה י"ל דמהני מחשבת חבור לבטל מחשבתו וע' בדברי רבינו ספ"ח מהל' כלים דנראה שם דמחלק דכלי העומד לבהמה וחשב עליו לאדם ורוצה לבטל מחשבתו א"צ מעשה גדול משא"כ בדבר העומד לאדם צריך לעשות מעשה גדול לבטלו מתורת כלי וע' רש"י מנחות דף ס"ט ע"א גבי פיל שבלע כפיפה מצרית דאף דלקבל טומאה הוא בעי' דלא איפשטא מ"מ אם היתה טמאה לא פקעה טומאתה וכן כתב רבינו בפ"א מהל' כלים וצ"ל דשם לא נתמעטו רק שאינם מקבלים טומאה משא"כ אם כבר קבלו ול"ד לזרעים שחיברם בנדרים דף ע"ו דזה הוי כמו כלים שעשה בהם שינוי מעשה וע' שבת דף נ"ב ודף נ"ח ומש"כ רבינו בפי"א מהל' כלים הכ"ד גבי מינקת אך יש לחלק בין היכא דנעשה מעשה בידים להיכא דנעשה ממילא וע' רש"י קדושין דף נ"ט דהיכא דנטמא אז צריך דוקא מעשה לקלקל ובלא נטמא די בשינוי וזה ר"ל הגמ' ב"ק דף ס"ז דאם נימא דשינוי הוי כמו פנים חדשות שוב לא מהני מה שקבעו כיון דאח"כ חקקו ונשתנה נמצא דלא זה הדבר שקבעו והוי כמו מאליו ולא פקע ממנו שמו ע"י חיבור כיון דלא חיברו בידים וכן י"ל לגבי זרעים טמאים דרק אם זרען בידים והך דמעש' פ"ה גבי בצלים דמוכח דגם אם השרישו מאליהם שם רק שלא יקבלו טומאה אך ע' בעוקצין פ"ב מ"ט בר"ש לא משמע כן אך כוונת הגמ' דנדרים דף ע"ה ע"ב לפי גירסת הרא"ש דאמר אדם שאינו מעלה הטמאים מטומאתן ר"ל דלענין עיכול אם כבר נטמאה הכלי לא מהני עיכול שתפקע הטומאה להטעם דאף דהוי כפנים חדשות ע' תוס' זבחים דף צ"ו ע"ב דהביאו ראיה מהך דסוטה דף ט"ו ע"ב דחזרה לכבשן לא הוי פנים חדשות והנה בע"ז דף ע"ה ע"ב אמר שם דכלים ישנים וליבנם הוי כחדשים ומ"מ בעי טבילה וקשה דאם נימא דזה הוי פנים חדשות א"כ לא זהו הכלי שלקח מיד הגוי ואמאי צריך טבילה וע' מש"כ בהל' ערכין פ"ו ה"ל בח"ב ובמה דס"ל לרש"י סנהדרין דף מ"ח ע"א גבי כיפה דאם ייחדו לספר דנשארה עליו טומאה דנגיעת עצמה כמו בפסחים דף י"ח וכ"מ אף דמכאן ולהבא שוב לא ניטמאה וגם טומאה פרחה אך נ"מ היכא דנטהר מחמת שנסתלק הטומאה או מחמת שנתבטלה הכלי דהיכא דהטהרה הוא משום שנסתלק הטומאה שם לא שייך לאמר דנגעה בעצמה דג"ד זה נטהר ולכך בהך דע"ז דף נ"ב ע"א גבי ביטול ע"ז דמועיל לטהרה לא אמרינן דנגעה בעצמה וע' רש"י שם דהוי כעין מקוה והך דכיפה דסנהדרין שם רק גדר שינוי בהכלי וכמש"כ התוס' שבת דף נ"ח ע"א אך רבינו ז"ל בפכ"ב מהל' כלים ה"ט מפרש הך דכיפה רק לענין מכאן ולהבא ולא לענין סילוק טומאה משום דס"ל דזה לא הוי בגדר שינוי מעשה וגם קיי"ל דמגע בית הסתרים אינו מטמא ולא שייך לאמר נגע בעצמו ע' חולין דף ע"ג וכ"מ:השמטה במ"ש בדין עיכול.והנה עי' בדברי רבינו בה' טו"א פ"ב הי"ד גבי משקה ע"ש בהשגת דס"ל דמשקה אין עליהם גדר שינוי רק דמחלק בין סרוחה מעיקרא וכמו דאמרינן בירוש' תרומות פי"א דאין המשקין יוצאין לא ע"י פרה כו' וע"ש בהל' כ"א דרבינו ס"ל דרק לקבל טומאה אינה מקבל אבל הטומאה לא פקעה מינה והר"א ס"ל דאף לכתחילה מקבל טומאה ועי' בתוס' מנחות דף כ"ב ע"ב דמשקה אם נסרח נתבטל ממנה כל המציאות לא התואר בלבד ועי' בפסחים דף י"ח ודף כ' דאמר שם דהוה משקה סרוח אף דבדף י"ח שם מיירי שכבר הי' עליו שם טומאה דמי פרה אך י"ל דהוה רק בגדר מעשה עץ שימש דחולין דף קכ"ט ע"ש בתוס' ודף ע"ג ע"ב אך כך דאף דמבואר בתוספ' דט"י הובא בר"ש פ"ב דט"י מ"ב ובדברי רבינו בהקדמה לסדר טהרות ובתו"כ פ' שמיני פ"ט פי"א דחומר במים שהמים נעשים אב הטומאה היינו כשנעשה מי פרה וא"כ חזינון דהטומאה הוה בגדר עצם לא מחמת מעלה עי' תוס' ב"ק דף ע"ז ע"א דטומאת המתעסקים בפרה הוה רק מעלה:וזה תליא במחלוקת דתו"כ בפ' ויקרא ותוספ' פ"א דשבועות אם המתעסקים בפרה אם נכנסו למקדש אם חייבים קרבן ועי' בדברי רבינו בהל' אה"ט פ"ו הט"ו דלא הוה אה"ט רק ראשון וכן מפרש רבינו הך דזבחים דף ק"ה ע"ב גבי כל היכא דמטמא כו' בהקדמה לסדר טהרות דר"ל דלא נימא דהוה כמו אב כיון דטומאתו מעצמו א"כ עושה הוא ראשון רק דאין עושה רק שני ועי' בדברי רבינו בפיהמ"ש עדיות פ"ב מ"ב:וכן ר"ל גבי פיגול ונותר עי' בהל' אה"ט פ"ח ה"ג דהוה רק בגדר ראשון לא אב וע"ש בפי"א ה"א ובפי"ב הי"ד שם נראה להיפך דלא פסל אך לפי הנראה ס"ל כך דיש חילוק בין היכא דנגע בקודש אחר דאז ודאי עושה שני וכמבואר בפסחים דף פ"ה ע"א ע"ש ובירוש' שם אך אם נגע בחולין אז לא וזה ר"ל רבינו בפי"ב הי"ד דהרי נקט שם שהוכשר וכן ס"ל לרבינו בפ"ג ה"ב גבי נבלת עו"ט:וגם י"ל דזה תליא דאם נימא דצריך שיהי' כביצה ואז מטמא חזינין דזה בגדר טומאת אוכלים ואם די בכזית אז לא הויא רק מעלה וכן הדין גבי נבלת עו"ט ובזה א"ש הך דפ"ג ה"ב ולר"מ ע"כ לא הוה רק מעלה דהרי ס"ל דגם שעיר המשתלח מטמא אף שהוא חי וגם די בכזית גבי נבלת עו"ט:ובאמת הך דמנחות דף ק"א ע"ב במה דאמר שם דלר"ש אין פיגול מטמא טומ"א ר"ל הך תקנה דפיגול מטמא על זה פליג ר"ש ועי' תוס' ב"ק דף ע"ז ע"א וכן הך דבעי ר"ל גבי צריד של מנחות ר"ל אנותר ופיגול ומשום דלר"ש לא משכחת דנגזור טו"א אפיגול רק אמנחה ואף דלשיטת רבינו בעי מחשבה היכא דאין עומד לאכילה כמו בפרה כמבואר בזבחים דף ק"ה צ"ל דקדשים שאני ולכך גזרו טומאה על הני:וגם י"ל דהך צריד ר"ל לבונה וכ"כ בזה במ"א דאף דרבינו ס"ל בהל' איסורי מזבח פ"ו דטומאה דלבונה הוה רק פסול ומעלה מ"מ זה רק בלבונה הבאה בפ"ע אבל בלבונה שבמנחה אם נטמאת המנחה אז גם הלבונה יש עלה טומאה דאורייתא כמו חלק המנחה וכמבואר בהל' פסוהמו"ק פי"ח הי"ב דלוקה ועי' תוס' נזיר דף ל"ו ע"א גבי מקפה ושום ושמן ע"ש וזה ג"כ הוה כמו גדר דמעשה עץ דחולין דף קכ"ט הנ"ל ור"ל אם זה הוא גזיה"כ דהמנחה צריכה שתיעשה ע"י הני פרטים ואז יש שם מנחה עלי' או הני הוי חלקי מנחה:וזהו מחלוקת במנחות דף ח' דרב ור"ח אם זו קדשה בלא זו וזהו הכונה במה דאמר שם במנחות בע"ב דשמואל סבר לה להא דרב מדיליף דכלי הלח מקדשין יבש מהך קרא דשניהם מלאים ומה דאמר היבש שבה היינו הלבונה כגירסת הגמ' דשם ואף דמדברי רש"י שם ובזבחים דף פ"ח נראה דהמנחה הוה מנחת נסכים דאין בה לבונה כמבואר במנחות דף נ"ט אך באמת בספרי פ' נשא פסק' מ"ט דאמר שם שניהם מלאים סלת מן הנדבה נראה דר"ל דלא נימא דהוה מנחה הבאה בגלל זבח וא"כ הוה בגדר חובה דהוא ממילא קמ"ל דלא ועי' מנחות דף ק"ד ע"ב ודף ק"ו ע"א ודף ס' ע"ב דסתם מנחת נדבה לא הוה מנחת נסכים אף דיכול להתנדב:ונ"מ ג"כ להך דמנחות דף פ"א דנסכים אינה באה אלא מן החולין ע"ש בתוס' הטעם משום דקרבה כולה ורבינו בפ"ב מהל' מעה"ק ובפ' ט"ז מפרש טעם אחר ונ"מ אם התנדב מנחת נסכים או נסכים אז לשיטת התוס' ג"כ צריך להביא מן החולין ולשיטת רבינו לא ואכמ"ל. עכ"פ מן הספרי מוכח דהוה מנחת נדבה וא"כ י"ל דהוה בה לבונה ומקדש המזרק את הלבונה בגדר דבר בפ"ע וא"כ חזינין דהלבונה הוא דבר פרטי ולא מעשה עץ אף דכעת מעכב ועי' בהך דגיטין דף ס' ע"א גבי הך דאין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה דאמר שם דמבעיא לכ"ע אף למ"ד תורה חתומה ניתנה ר"ל ג"כ כן אם התורה הכלל נכללת מפרטים הרבה או לא:וכן נ"מ להך מחלוקת דשבת דף קט"ו ע"ב גבי פ"ה אותיות אם בעי דוקא תיבות שלמות או אף אותיות מפוזרות ע"ש משמע דפליגי בזה אם תיבה הוה מצורף מפרטים או הוא דבר אחד ונ"מ ג"כ אם כתב אות בס"ת בפ"ע אם מיקרי יתר ועי' בדברי רבינו בהל' תו"מ פ"ה ה"ג או שהוסיף אפי' אות אחת פסולה ור"ל לא שכ' זה בתיבה דא"כ הוה יתר רק דכתב אות בפ"ע:ובזה א"ש מ"ש התוס' מנחות דף ל"ב ע"ב על רש"י שפי' שם דגבי גט פסול כה"ג ור"ל אם כתב בגט אות אחת לא בתיבה רק בפ"ע ועי' בירוש' סוטה פ"ב ופ"ג בהך מחלוקת דב"ש וב"ה באות אחת מן השם אם כתב ובקדושין דף ל' ע"א במה דחשב שם חצין של פסוקים ושל תיבות ושל אותיות לא כמו בתהלים וכ"כ בזה בח"א וכן נ"מ לפי שיטת רש"י במגילה דף ט' ע"א דגרע אם כתב שלא כהוגן מאם לא כתב כלל ואם כן נ"מ אם כ' תיבה חסר אות אם הפסול הוא משום שחסר האות או משום שנכתב התיבה שלא כהוגן:וכן בהך מחלוקת דיומא דף ס"א וזבחים דף מ"ב גבי ז' הזיות אם הוה כל הזי' והזי' דבר בפ"ע ונ"מ אם צריך שיזה שבע פ' או שיהא ז' הזיות ועי' בדברי רבינו בהל' פרה פ"ד ה"ה דאם היזו ז' כהנים ז' הזיות כאחד פסולה ובר"ה דף ל"ד ע"ב פליגי בזה רש"י ותוס' גבי תקיעות כה"ג וצ"ל הנ"מ דגבי פרה בעי שיזה ז"פ ולכך צריך שיזה בזה אחר זה וכ"כ בזה בח"א בהל' שבת ובמ"א:ויהי' ג"כ נ"מ למ"ד ביומא דף נ"ה ונ"ז ובירוש' שם דצריך ליגע היכא דנתקנח הזאות עד שלא נגמר אם מהני ועי' תוס' זבחים דף ט"ו ע"א וזה תליא אם כל הזאה הוה דבר בפ"ע או לא וגם נ"מ אם שייך בזה בל תוסיף דרק גבי הזאות דד' קרנות דשם מספר הד' לא מחמת המספר רק מחמת הקרנות משא"כ גבי הני ז' דרק משום המספר וכ"כ בזה במ"א ועי' במנחות דף י' ע"א גבי דם ושמן של מצורע דבעי קרא אם נתקנח. עכ"פ זה האיבעיא דצריד של מנחות ר"ל אם לבונה שנעשה נותר אם מונים בו ראשון ושני מחמת דין דטומאת נותר וכמ"ש רבינו בפ"ח מהל' אה"ט ה"ג ע"ש ור"ל אם הוה כגדר מעשה עץ ועי' בירוש' חגיגה פ"ג ה"ב מה דמחלק שם בין צריד של מנחות בין נבלת עוף טהור כעין החילוק שחלקו התוס' חולין דף קכ"ט הנ"ל אך רבינו מוכח דס"ל דהך סברא דמעשה עץ שימש הוא רק לענין שצריך הכשר מים אבל הכשר שרץ לא בעי עי' בהל' טו"א פ"ג ה"ה וס"ל מחמת קושית התוס' שהקשה מהך דפסחים דף י"ח גבי מי פרה הנ"ל:והנה בתוספ' כלים פ"א הובא בר"ש שם מ"ה מבואר דמי חטאת שיבשה טהור לגמרי ועי' בדברי רבינו בפ"ו מהל' אה"ט הי"ג ע"ש בכ"מ דמיירי שהי' קרוש י"ל כעין מ"ש רבינו בפיהמ"ש טהרות פ"ה גבי ב' רוקים שאינו יבש כ"כ או י"ל דיש נ"מ בין היכא דנקרשין וצריכין שיהיו נמוחים ע"י אור ואז נפסלין וכמבואר בדברי רבינו בהל' פ"א פ"ט הי"א משא"כ היכא דדי בחמה אז עדיין יש עליהם שם מי פרה ועי' מנחות דף כ"א מעשה חמה הדר ובהל' איסורי מזבח פ"ו ה"ח גבי יין דאם חיממם באש אז פסול ובחמה כשר. והנה הר"א ז"ל כ' בהל' טו"א פ"ב הי"ד דפרש שבמעי בהמה הוה כסרוח מעיקרו והוא לכאורה תמוה:אך י"ל כך דהנה בדברי רבינו בהל' טו"א פ"י ה"ב מבואר דמ"ר בהמה הוה כמי פירות לא מטעם סרחון רק שם חדש עליהם ועי' בכורות דף ז' גבי מ"ר ובמ"ש הרא"ש ז"ל בפ"ב דפסחים בשם הרוקח גבי חימוץ:והנה הר"א ז"ל ס"ל דמי פירות יש עליהם דין טומאת אוכלים בה"ד ולכך צ"ל הטעם משום דסרוח מעיקרא ועי' בדברי רבינו בפיהמ"ש עדיות פ"ב מ"ג גבי מחט שנמצא בפרש משמע שם ג"כ כשיטת הר"א ז"ל דבאמת המשקה בעצמו יש עליו שם משקה אך אכשורי לא מכשר ובטל ממנו שם ז' משקים. והנה רבינו ס"ל דהא דמשקין לא בעי הכשר משום שהם מכשירין את עצמן ולכך ס"ל בהל' טו"א פ' ט"ו דמים מחוברים אינם מתטמאים אלא לרצון ומשום זה דכיון שהם מחוברים אינם מכשירים את עצמם אלא לרצון וכן ס"ל הטעם בהך דעירובין דף צ"ט הובא בדברי רבינו פ' ט"ו ה"ז גבי רוק דאם לא הפך הוה מחובר ועי' בירוש' חגיגה פ"ג גבי הך מחלוקת דחזקי' ור"י אם דוקא דבלה:וזה ר"ל אם במעיין צריך רצון וזהו כונת המשנה מכשירין פ"ו מ"ר אדם בין לדעת בין שלא לדעת וכן הך טעם דכריתות דף י"ד גבי חלב האשה הוא משום דעדיין היא מחובר כמו רוק שלא הפך משא"כ בטיפה שעל פי הדד ועי' תוס' מעילה דף י"ג ע"א אם יש שם חלב היכא שעדיין לא יצא ולכך י"ל דאף דחלב של פהמ"ק אסור מ"מ לינק שרי ועי' רש"י חולין דף קי"ט ע"ב גבי חלב שחוטה וכ"כ בזה. ועי' בפי"ב ה"ג ובמ"ש בפ"ב ה"ח שאב המים בכלי ונתן בקרקע אינם מכשירין משום דהוה כמחובר וע"ש בהי"ג. וא"כ לכך אינם מטמאים משום דלא מכשרי וסרחון ס"ל דהוה כמו פנים חדשות היכא דהוה במעי בהמה והוה כעין קרשו ועי' רש"י חולין דף פ"ח ע"א גבי משקה מ"ר דשרץ ובכורות דף ז' ע"ב:והנה באמת כ"כ במ"א דמוכח בפ"י מהל' טו"א ה"ח לגירסת הר"א ז"ל דמים שנכנסו לגוף האדם תכף הוה גדר מחובר ובטלה טומאתם ולכך י"ל מה דמבואר במכשירין פ"ב הובא שם בדברי רבינו בה"ט דשתה משקים טמאים והזיע טהור י"ל דקאי רק על מים ומשום דנטהרו בגוף האדם והוה כמו מחובר ופקע הטומאה וכן הדין של פסחים דף י"ז ע"ב גבי רביעית הטעם משום דהוה כמחובר וכמבואר בריש מקואות ועי' מ"ש הרא"ש ספ"ח דטהרות. ובאמת י"ל להיפך דאם שפכם בכונה שיהי' על הקרקע בארץ אז אף פחות מרביעית חל עליהם שם מחובר ובטלים אגב קרקע והך דפסחים י"ל משום דהוה על ריצפה בעזרה עי' תוס' ב"ב דף ס"ו וכעין הך דנדרים דף נ"ט ע"ב דהיכא דצריך לבטולי שאני ועי' עירובין דף פ"ח ע"א ע"ש בתוס' אם ריצפה של אבנים הוה כמו שיכול ליבלע שם:ובאמת נ"ל דשיטת הראשונים דס"ל הובא בדברי רבינו בפיהמ"ש מקואות פ"ד מ"ד ובהל' מקואות פ"ד ה"ט דמקוה שהמשכוה כולה כשרה לטבול ר"ל אם שפכן רק שיתפזרו על גבי ארץ ואח"כ ממילא כשפסק כחו נזחלו במקום אחד אז בטלה תפוסת ידי אדם והוה כמו זריעה ופקע מהם שם שאובים וכשרים למקוה ובזה א"ש כל מה שהקשה עליהם והיכא דהוה שפיכה מאליהם בלא כונה אז דוקא ברביעית משום שחל עליהם שם מחובר כיון דחזי נטבול בהם מחטין וצינורות עי' פסחים דף י"ז ומ"ש הר"א ז"ל בהשגת פט"ו מהל' טו"א ה"א ועי' בהך דחולין דף פ"ד ע"א ע"ש ברש"י ד"ה זוחלין וברש"י שם דף כ"ו ע"ב מה דכ' שם בד"ה משהחמיץ דלכך לא שייך ביין זריעה משום דיש בו טעם והוא לכאורה תמוה עי' נדה דף י"ז ע"א ברש"י וכ"מ וצ"ל דס"ל כמ"ש הר"ש פ"ב דט"י טעם אחר על השקה א"נ רש"י ר"ל גם על המים שבתוך היין ובמ"א אבאר זה:וזהו ג"כ כונת התוספ' הובא בר"ש כלים פ"ח מ"ג ואין חוששין שמא מחוברים למעיין ור"ל דאז אם המשקין מים נטהרו בגוף לא מטעם בלוע. ועי' בהשגת פ"כ מהל' טומאת מת ה"ה וברש"י נדה דף ס"א ע"ב דיש בלוע גם בשאר דברים לא דוקא בבעלי חיים ועי' רש"י חולין דף קכ"ו ע"א ודף קכ"ב ע"ב ולשיטת רבינו צ"ל הך דכלים פ"ט הובא בדברי רבינו בכלים פי"ד ה"ו מה דמחלקים שם בין חרסיס ולספוג צ"ל דס"ל דלא מטעם בלוע רק דהמשקין שנבלע בטלין לגמרי משא"כ בהני בספוג ולפת ולשיטת הר"א ז"ל צ"ל דרק ספוג ולפת וגמי העשויים להכניס אז הוה כמו כלי וסתם לא ועי' בתוס' כריתות דף ט"ו ע"ב גבי המוחק את הכרישה ותוס' חולין דף פ"ז ע"ב ועי' במ"ש הר"א ז"ל בהשגת בהל' שבת פכ"ב הט"ו דספוג הוה כצלוחית מלא מים ומה דמבואר במשנה שבת דף קמ"ג ע"א דאינו מקבל טומאה צ"ל משום הך דמבואר בכלים פי"ז דכל שבים טהור וספוג הוא מן הים כמ"ש רבינו בפיהמ"ש ובירוש' שבת פ"ז ואף דמבואר במשנה שם דאם חיבר מן הגדל בארץ טמא עי' מ"ש הראב"ד ז"ל בפי' לתו"כ פ' שמיני דדוקא אם לא עשה שיהא טפל:ובאמת לגירסת התוספ' בפ"ו דמס' כלים נראה דגבי בע"ח א"צ שיהא הדבר בלוע רק כשהוא בפיו יש עליו שם בלוע ובזה א"ש מה דלכאורה קשה למה סתמה המשנה בכלים פ"ח מ"ה גבי תרנגול שבלע את השרץ דאם מת טמא ולא נקט דהיינו שלא שהה כדי שתפול לאור כמבואר באהלות פי"א ועי' בר"ש ודוחק לומר דמיירי בשרץ שלם עי' מנחות דף ס"ט ובכורות דף ז' ע"ב בתוס' וכמו בהך דנדה דף נ"ו ע"א גבי שרץ שנשרץ:ובאמת עי' בדברי רבינו בהל' אה"ט פ"ד הי"ב דנקט גבי שרץ דאם נפסל מאכילת כלב טהור ולא נקט דאם הי' סרוח מעיקרא לאדם טהור כמו גבי נבלה שם בפ"א ובכ"מ וי"ל משום דשרץ חידוש הוא כמבואר בע"ז דף ס"ח ע"ב ודף כ"ו ע"ב וב"מ דף ס"א ע"ב לא קפדינין על זה אך רק בזמן שהוא שלם ושלדו קיימת:ובזה יש ליישב שיטת רש"י בכורות דף כ"ג ע"א במה דפי' טומאה קלה היינו טומאת מגע עד לכלב ע"ש בתוס' מ"ש אך י"ל משום דילפינן משרץ ועי' בחולין דף ע"א דעיכול חזיא לכלב לכ"ע. אך אי נימא דגבי בע"ח מיקרי בלוע גם כשהם בפה בלבד מחמת דאין בהם גדר טומאה ובפרט בעוף א"ש הך משנה דתרנגול הנ"ל די"ל דמיירי רק בפה ושם עדיין אינו עושה עיכול כמבואר בחולין דף ע"א ע"ב דלמעלה אינו עושה עיכול וע"ש דף ק"ג ע"ב ותו"י יומא דף פ' ע"ב וכתובות דף ל' ע"ב בתו"י ומנחות דף ס"ט הנ"ל ותוס' דף ז' ע"ב הנ"ל ועי' תוס' שבת דף י"א ע"א ועירובין דף כ' ע"א ובירוש' עירובין פ"י אם המים בטלים תכף או רק לאחר שנפל בבטנם:וזהו כונת הירוש' פי"א דתרומות דאין המשקין יוצאין ע"י פרה ר"ל דבפרה לא פקעה טומאתן ע"י בליעה לבד רק אם נסרחו דאז ע"י הבליעה נעשה פנים חדשות וכמו בקרשו וע"י הסרחון שוב לא מקבלי טומאה וכמו מ"ר של בהמה הנ"ל ועי' במ"ש התוס' בכורות דף ז' ע"ב לחלק בין אם יצאו לחוץ או שנמצאו בפנים ועי' בתוספ' טהרות פ"ב גבי מים טמאים שהגלידו. ולשיטת רבינו בהל' טו"א פ"י ה"ח הנ"ל נראה דהוה כמו השקה אם טבל עם המים שבלע והא דבנדה דף מ"ג ע"א גבי זבה שטבלה והטילה מ"ר ולא אמרינין שיטהר ע"י השקה עי' זבחים דף ע"ח ע"ב במה דפליגי רש"י ותוס' אם מהני השקה למ"ר ע"ש. עכ"פ זה הוה מחלוקת אם מי פרה הוה טומאה עצמיית או רק גזיה"כ ומעלה:ולכך י"ל מ"ש הר"ש במס' פרה בפי"א מ"ג הובא בדברי רבינו פי"ד גבי דבלה של תרומה דחייב האוכלן מיתה וע"כ דמיירי בכהן טמא ואמאי הרי נתחללה התרומה וכמו שפסק רבינו בפ"ז מהל' תרומות רק דזה לא הוה חילול כיון דאינו טומאה עצמיית רק מעלה וכ"כ בזה ועי' בתוס' זבחים דף ע"ח ע"ב הנ"ל ובר"ש פי"א דפרה אם מהני השקה למי חטאת:ובזה יש ליישב מה דמבואר במס' כלים פי"ט מ"ד גבי מיזרן דאמר שם ר"י דנישא הזב על המיטה דהמיזרן עד עשרה ט' מטמא שנים כו' ומעשרה ולחוץ מטמא אחד ואם נישא על המיזרן אז מעשרה ולחוץ טהור לגמרי כן מוכח שם מדברי רבינו בפיהמ"ש ובהל' כלים פכ"א ה"ט והטעם משום דבאמת הא הוה מגע בית הסתרים דלא מטמא עי' חולין דף ע"ב ע"ב וכ"מ אך זה רק אם הטומאה הוה מצד המיזרן אבל אם הטומאה הוא מצד המיטה רק דעד עשרה ט' הוה המיזרן כמו חלק מן המיטה ומעשה עץ שימש לכך יותר מעשרה לא מיקרי מגע בית הסתרים דהוה כמו שנגע במיטה עצמה וכמ"ש לעיל גבי לבונת המנחה ובהך דמנחות דף ח' ע"ב ועי' תוס' שם דף י"ג ע"ב גבי לחה"פ דאם נטמאת חלה אחת נטמא כל הסדר וזה לא משום צירוף רק דהוה כמו דבר אחד ובירוש' חגיגה פ"ג דקומץ ג"כ משום דהוה דבר אחד לא משום צירוף ובתו"כ פ' צו פ"ט פי"ג דגבי טומאה נטמא מקצת אבר נטמא כל האבר ולא גבי יוצא ועי' בתוספ' פ"ה דקרבנות ובהך דפסחים דף פ"ה ע"א ובירוש' שם:וגם י"ל דר"ל דנ"מ למקום חתך דשל יוצא מותר ושל טמא פסול עי' חולין דף ס"ח ושם דף צ"ט ע"א ע"ש ובזבחים דף כ"ו ע"א ובהשגת פ"א דהל' פהמ"ק הט"ו ע"ש. ובהך דמנחות דף כ"ד אם כלי מחבר או כלי מצרף ע"ש: ע”כ השמטה.והנה בגיטין דף מ"א ע"א מבואר דשיחרור גמור בעבד הוי היזק ניכר וע' ב"ב דף קל"ז ע"ב גבי מתנה ע"מ להחזיר דאם הקדיש היכא דאמר על מנת שתחזירהו לי לא מהני והיכא דאמר ע"מ שתחזירהו סתם מהני ובזה י"ל דברי רבינו מה דס"ל בהל' גזילה פ"ג ה"ד גבי שור הנסקל דאף לאחר גמ"ד י"ל הרי שלך לפניך וגבי שומר פסק בפי"א מהל' נ"מ ה"ט דאם נגמר דינו לא מהני חזרה וצ"ל דגבי שומר צריך שתהיה החזרה בגדר לי וכיון דקיבל עליו שמירה ע' תוס' ב"ק דף נ"ו ע"ב וב"מ דף מ"א ע"ב ד"ה חדא משא"כ בגזלן דאף דבעי השבה ומדעת מ"מ לא בעי השבה שיהיה נקנה לנגזל וגם י"ל הטעם דגבי שומר די אם נגמר דינו בפניו דהוא נחשב כבעלים ולכך לחד מ"ד רשות משנה ע' ב"ק דף ל"ט ומ' משא"כ בגזלן מבואר בתוספתא ב"ק פ"ה דאם נגח השור כשהיה אצל הגזלן ואח"כ החזירו חייב השור מיתה ור"ל אף לר"י דס"ל דגם לענין זה צריך שיהיה בחד רשותא ע' ב"ק דף מ"ד ע"ב וברש"י שם דף צ"ח ע"ב מ"מ חייב וא"כ נמצא דאין על הגזלן כלל שם בעלים וא"כ בעי גמ"ד לפני הנגזל ולכך לא פשע בזה ומהני חזרה ובמק"א אבאר זה. והנה באמת מדברי רבינו בהל' חובו"מ פ"ז משמע קצת לכ"א דס"ל דמנסך הוי היזק ניכר דלא כתב הדין דשוגג פטור ובגמ' מבואר להיפך ע' גיטין דף נ"ב ע"ב ובתוספתא ב"ק פ"י אמר דיין ונתנסך אומר הש"ל אך כך דהנה גבי פסלתי מלכות פסק רבינו דא"י לאמר הש"ל והטעם משום דמטבע עיקר הדבר הוא הצורה וההסכם וכמבואר ב"מ דף מ"ה ע"ב ומ"ו ע"ב וכיון שנפסלה שוב אין זה הדבר ולא שייך לאמר הש"ל וע' מש"כ רבינו בפיה"מ ע"ז פ"ג דצורה נקרא דבר הבדוי ושהוא רק בגדר הסכמי ע"ש וכן גבי עבד כיון דעיקר הדבר שבו הוא העבדות ולא הגוף וכמבואר בירוש' ב"ק פ"ז ה"א יצאו עבדים שאין לך בהם אלא תשמיש וזה ר"ל הגמ' בנדרים דף ל"ח ע"ב עבדים למחרותא עבידי ע' תוס' גיטין דף ע"ז ע"ב גבי יד עבד ורשב"ם ב"ב דף נ' ד"ה כקנין וזהו דר"ל בב"מ דף פ"ה ע"ב ועבד חפשי כו' וע' תוספתא ב"ק פ"ו גבי בור ולכך אם הפסיד צורתו הוי ד"א והיזק ניכר וע' ב"ק דף צ"ו ע"ב גבי זוזי ועבדינהו נסבו כו' ר"ל ג"כ דגבי כלי עיקר הדבר הוא צורתו וכיון דנשתנה הוי דבר חדש ומש"כ רבינו בהל' כלה"מ פ"א הי"ד דאף דאין מתקנין כ"ש שנפגמו מ"מ אם התיכן ש"ד דהוי דבר חדש ומ"מ הקדושה נשארה עליהם הרי חזינן דאם נשתנה הצורה מ"מ נשארה הקדושה וכ"כ בזה בח"ג בהל' מת"ע וגבי החזירן לכבשן האש שם לא הוי פנים חדשות רק בהעצם אבל צורת הדבר לא נשתנה ולכך בסוטה דף ט"ו למ"ד דפסול משום דנעשה בו מלאכה לא מהני החזרה לכבשן כיון דמ"מ צורתה היא הראשונה. ורק למ"ד דפסול משום דנשחמו פניהם הרי דאין הפסול משום צורת הדבר רק משום שינוי בעצם ולכך י"ל דמהני חזרה לכבשן האש ולכך גבי יין נסך כיון דקמ"ל בע"ז דף ע"ד דיין ביין אוסר את הכל דאסור למוכרו חוץ מדמי יין נסך שבו וע"כ צ"ל דהאיסור הוא מחמת הצורה דכל שהאיסור הוא בעצם א"א לעשות אחר כמותו וע' מש"כ הר"ן ז"ל פ"ג דשבועות גבי מתפיס בדבר האסור וע' נדרים דף י"ב גבי נותר והטעם ג"כ משום דמבואר בזבחים דף מ"ג דמזבח מקוה טהרה לפיגול ונותר וע"כ דזה אינו עצם ולק' אבאר זה ולכך הוי יין נסך כמו דבר חדש ולא אמרינן ביה הש"ל וגבי החזירו לכבשן האש בצורה לא הוי שינוי ולכך צריך טבילה דמ"מ צורת הכלי היא של גוי השמטה-וזה מק' בגמ' א"ה סרבלא נמי ר"ל דמ"מ שם כלי סעודה אינו של ב"נ ואמר דמ"מ כלי סעודה אמורים בפרשה וע' תו"כ פ' צ"ו פי"א פי"ח דאהרן ובניו א"צ לשמן המשחה אחר לע"ל ע"ש והוא ג"כ משו"ז דהצורה לעולם קיימת כמש"כ רבינו בס' המורה ח"ב וכן הדין אם בלע כפיפה טמאה השינוי לא הוי רק בהעצם לא בהצורה וכיון דכבר נטמאת לא פרחה ממנה הטומאה ולכך לא מהני אם החזירו לכבשן האש גבי טומאה וא"ש מ"ש התוס':והנה גבי מחובר היכא דבעי גדר בית וכ"ז שאינו מחובר אין עליו שם בית ודאי דזה הוי שינוי וע' נגעים פי"ב גבי בית הבנוי בספינה ובר"ש שם אך שם י"ל דהטעם משום דכתיב ביה ונתץ וכל שאינו מחובר לקרקע אינו מחוסר נתיצה כמבואר בשבת דף קכ"ה או משום דאין על הנהר שם א"י ע' גיטין דף ז' ע"ב ומנחות דף פ"ד וע' אהלות פ"ח מ"ו גבי בית שבספינה דאינו מביא את הטומאה ובירוש' סוכה פ"ב ומש"כ רבינו בהל' מזוזה דבית שבספינה פטור מן המזוזה עכ"פ אין על הבית שם בית רק בזמן שהוא מחובר ע' ב"ב דף קנ"ג ע"ב בתוס' ולכך הוי שינוי אם נתצו ע' תוס"א ב"ק הנ"ל משא"כ גבי אילנות ע' ב"ק דף צ"ו ותוס' סוכה דף ל' ע"ב וב"ב דף קכ"ו דקציצה מן המחובר אינו שינוי ומה דאמר בתוס"א דב"ק דאילנות וקצצן משלם כשעת הגזילה ע"כ צ"ל דמיירי דאינם לפנינו וגם ע"כ התוס"א אתיא כר' אליעזר דקרקע נגזלת דאל"כ א"צ לשלם רק כשעת קציצה אם הוא בעצמו קצצן ואמאי משלם כשעת גזילה אך לפ"ז קשה מהא דעבדים והזקינו דא"ש דאומר הש"ל כיון דקרקע נגזלת כ"ש עבדים אך נ"ל דהתוס"א אתיא כמ"ד אין קרקע נגזלת רק דמיירי שאילנות של חבירו וכן בית של חבירו בקרקע שלו וע' תוס' סוכה דף ל"א ע"א ואף דיש עליהם שם קרקע מ"מ זה רק לענין שיכול לאמר לו הש"ל אבל שם גזל יש בו כמש"כ הר"א ז"ל בהשגות פ"ט מהל' גזילה גבי עבדים ולכך אם אח"כ קצצן צריך לשלם כשעת הגזילה וכן נ' דס"ל לרבינו שם ה"ב גבי גוזל שדה ואח"כ נטלוה מחמת הגזלן דחייב לשלם וע"ש בירוש' דזה ג"כ מחמת קנס רק דמ"מ צריך לשלם כמו שהיתה שוה השדה בשעה שגזלה דמחמת קנס עשוהו כגזלן דאל"כ למה נקט גזלן למד"א הנתפס על חבירו חייב לשלם וכן נ"מ אם צריך לשלם עדית ע' ב"ק דף ה' ובמק"א אבאר זה. והנה בירוש' יומא פ"ו ה"ב במה דבעי שם משובח בגופו ומשובח במראה איזה מהם קודם ופשיט שם מהך דמחובר יבש ואביב קצור אביב קצור קודם חזינן דמחובר לא הוי מעלה בעצם אך י"ל דיבש שאני ע' ע"ז דף מ"ו וכ"מ בזה ומש"כ בפ"ח מהל' שבת בח"א. ובאמת מלשון רבינו הל' טומ"א פ"א הי"ט משמע דהא דאמרינן דזרעים טמאים שנזרעו נטהרו זה רק הצומח מהם ולא הם עצמם ומה דמצריך השרשה הוא לאפוקי אם נתוספו בלא השרשה כמו הך דמעש' פ"ה גבי בצלים שהשרישו בקופה וע' תוס' שבת דף נ' ע"ב אז אף הנתוסף טמא אך בכ"מ מבואר להיפך ובהך דפסחים דף ל"ד ע"ב ובדברי רבינו בהל' איסו"מ פ"ו ה"ח והנה רבינו שם מדייק דקאי אנסכים ובאמת היכא משכחת לה וגם אם שייך זה הדין אמנחה וצ"ל דס"ל דהיכא דזרעו כלה לא נדחה וי"ל דזה תליא בהך בעי' דמנחות דף ס"ט הובא בדברי רבינו שם הי"ג גבי חטין שבגללי בקר וזרען אך מהחטין עצמן וכמו הך דמנחות דף ע' ס"ל דגם מידי טומאה לא פקע וא"כ לא משכחת כלל הך דין גבי נסכים וכגון אם עקר ענף עם ענבים ונטמאו ואח"כ סבכן באילן אחר והוסיפו דאז גם התוספת שלהם נהי דאין בה טומאה מ"מ ס"ל דאיסור טומאה גבי קדשים זהו מילתא אחריתא ולא מחמת טומאה ולכך אף אם נסתלקה הטומאה מ"מ האיסור במקומו עומד וזהו ר"ל בפסחים שם מעלה כו' ר"ל לא משום טומאה רק איסור ומביא ראיה מעצים ולבונה ומחו"כ דאין עליהם שם טומאה רק מעלה והא דלקמן הל' תרומות פי"א הכ"ג שם ר"ל ג"כ על דבר שאין זרעו כלה דאז הם אסורים לכהנים מן הדין והא דהכ"ד שם ס"ל דגדולי גדולין אינם אסורים רק מדומע הוא וכ"כ בזה בח"ג בהל' כלאים פ"ה וכן אי מהני זריעה לשאר איסורין ע' ע"ז דף מ"ו ע"ב גבי המשתחוה לקמת חיטין ושם דף מ"ז ע"א גבי המשתחוה למעין כו' קמא קמא אזיל ובפ"ס תוס' מנחות פ' ר"י כתבו שם דאף אם נתחמצו במחובר אם גדלים הם פקע מהם שם חימוץ גם י"ל כע' הך דנדרים דף נ"ט ע"ב בין היכא דטרח ללא טרח וצ"ל לפ"ז דטומאת אוכלין אינה חלה על צורת האוכל רק על העצם ולכך נפקע במחובר וע' חולין דף קכ"א דאין טהרה לאוכלין וע"כ צ"ל דעי"ז שזרע מפקיע שם אוכל ממנו וכן כ' רש"י ז"ל בפסחים דף ל"ד ע"א ד"ה טהרו וע' מנחות דף ע' ע"א דלאו ארח ארעא לאכל במחובר אך שם קאי אקרן וחומש ואין התשלום מחמת האכילה רק מחמת האוכלו וע"ש דף ע' ע"ב גבי מעש"ש דאם אכלו תבואה חוץ לחומה לקי ומ"מ ס"ל להר"א ז"ל לק' הל' תרומות פ"י ה"ז דאף דאם אוכל חיטים חיות פטור מחומש וכן בהך דיומא דף פ' ע"ב גבי אכילה גסה י"ל דהפטור רק מחומש וע' תוס' נזיר דף ל"ה ע"ב גבי כותח דאם אכלו חייב ובזה א"ש ג"כ מה שהקשו תוס' ב"ק דף ק"י גבי אכילה גסה אך זה תליא דהיכא דהדין הוא על אכילה שפיר יש שם אכילה עליו אבל היכא דתליא בהאדם האוכל אצלו לא חשוב אכילה וזה לגבי מעילה דהקדש וגבי חומש דתרומה וגבי יוה"כ וגבי נבלת עוף טהור דשם האדם האוכל העיקר ולא המאכל ולא האכילה ע' חולין דף ל"ד ע"א ונדה דף מ"א ושם דף נ' ע"ב ברש"י ד"ה טומאה כגון האוכלה כו' שלא ידע מה היא ואף דבכ"מ לא אמרינן זה כמש"כ התוס' מנחות דף ס"ט ע"א דאין לך מחשבה גדולה מזה אך בזה א"ש דכאן הפעולה היא רק מצד האדם האוכל והאדם לא נתכוון לזה וע' ירוש' יומא ספ"ו דהצואר של האדם הוא המחיצה לטומאה וזה ר"ל הגמ' בזבחים דף ע' ע"א נבילת עוף טהור חדוש הוא ר"ל דהטומאה מתחדשת ע"י האדם בעת אכילתו ולכך מבואר בנזיר דף נ' ובמנחות דף ע' הנ"ל דצריך שיהא דרך אכילה וע"ש בתוס' דף ס"ט ע"א ד"ה לא בלע משכ"ש לחלק בין טומאת אוכלין לאיסור. ובחולין דף קכ"א ע"א מבואר דגבי טומאה יכול לבטל הדבר שתתבטל ממנו הטומאה וע' בכורות דף י' גבי איסורו חישובו ובאמת נ"מ בין איסור לטומאה דגבי איסור עצם הדבר אסור באכילה ומה דמבואר בעירובין דף ע"ח ע"ב ושבועות דף כ"ב ע"ב אריה הוא דרביע ר"ל על האדם וע' פסחים דף מ"ח ע"א מה דמחלק שם בין איסור גופיה וס"ל דטבל הוי איסור גופיה וע' תוס' קידושין דף ל"ח דלא כ' כן וכבר הארכתי בזה במק"א מה שא"כ גבי טומאה דזה רק דבר רוכב על העצם וזה ר"ל במנחות דף כ"ג אפשר לנבילה דתיעשה שחוטה ע"ש בתוס' דף כ"ב ע"ב וזה הגדר ג"כ ס"ל להרא"ה בס' בדק הבית גבי הך דיבמות דף פ"א ע"ב גבי חתיכות קדשים טמאים דלא הוי חתיכ' הראויה להתכבד דאינו דבר עצמיי משום דמבואר בזבחים דף מ"ג ע"ב דאם העלן על גבי מזבח פקעה טומאה מהם ובמק"א אבאר זה וע' פסחים דף מ"ו ע"א גבי בצק שבסדקי עריבה דמהני ביטול לענין טומאה וע' תוס' סוטה דף כ"ה ע"ב דכ' אמאי לא נימא גבי טומאת אוכלין האי דכתותי מכתת וכל העומד לשרוף כו' אך באמת כך דכל היכא דהשיעור שצריך להדבר הוא דבל"ז אינו זה הדבר אז אין שייך לאמר כתותי כו' אבל היכא דהשיעור הוא רק גדר תנאי להדבר והוא גדר תואר לעצמו אז על התואר שייך לאמר כתותי כו' ומה דמבואר סוכה דף ל"א ע"ב דשיעור דאתרוג הוא משום גמר פירא לא ר"ל כמש"כ התוס' דף ל' ע"א דלכך בעי שיעור כדי שיהי' גמר פירא רק דר"ל כך דכיון דהתורה צותה לנו בלשון פירא וזה קים לן דבציר מהכא לא הוי גמר פירא הוי כאילו מפורש בתורה שיהא כך השיעור דאל"כ אם קצצו כהאילן והיה עליו כשיעור ואח"כ צמק ודאי דפסיל אף דנגמר הפרי וע' מנחות דף נ"ד ובירוש' פ"ג דתרומות וכ"מ ויהי' ג"כ נ"מ למה דמבואר בסוכה דף כ"ג ודף כ"ז דצריך סוכה שתהא ראויה אם ר"ל דהוי גדר שיעור ואז אף אם עשה סוכה ביום אחרון ג"כ צריך השיעור כך או רק שיהא לו לכמה ימים שהוא צריך עוד וע' עירובין דף מ"ד ע"א בתוס' שם ד"ה ר"מ בסה"ד דמשמע שם דלא בעי שיהא ראוי לז' אך י"ל דס"ל דלא קאי כלל לענין סוכה. אך כך דבזמן שצריך שיהי' סוכה אז מיחשב זה לשבעה וכע' דאמרינן במו"ק דף כ"ד ע"ב גבי עצרת דנחשב יום אחד שלו כשבעה. ונ"מ למה דקיי"ל במו"ק דף כ"ג דבא ממקום קרוב מונה עמהם מה נקרא לו אם יום ראשון או יום ז' ונ"מ לענין תפילין וע' ירוש' נזיר פ"ג לר' אליעזר דס"ל דבעי דוקא ב' ימים היכא דיום א' עולה לב' ימים כמו נזירותו ונזירות בנו אם סותר וחייב קרבן וע' בחגיגה דף כ"ג ע"א עשוהו כטמא מת בשביעי שלו ובהל' אבות הטומאה פי"ג ה"ה גבי סכין ובהשגות שם ובכלים פי"ד דפליגי ר"א ור"י גבי כלי שנשבר אחרי שהזו עליו בג' שלו ותקנוהו דר"א ס"ל דזה היום גופא הוי כז' שלו ר"ל דהשבירה גרמה כמו שעבר הזמן שצריך לו וכע' הא דכתובות דף ל"ט מיתה עושה בגרות וע"ש במה דפליגי רבינו והר"א ז"ל אי צריך לדידן להזאת ג' עוד הפעם או נצטרף להזאת ג' הראשונה אך באמת זה תליא אי הזאת ג' וז' הוי כמו דבר אחד או ב' דברים וזהו כוונת הגמ' בקידושין דף ס"ב ע"א בשלמא לר"מ כו' הוא יתחטא ע"ש בתוס' אך כך דהנה רבינו ס"ל בהל' פרה פ"י ה"ז דצריך כוונה לטהרה לא להזאה בלבד ע' רש"י סוטה דף ל"ט ע"א וסנהדרין דף ע"ז ע"ב וביומא דף י"ד ע"א דס"ל כן אך התו"י שם דף מ"ב פליגי ע"ז וס"ל כשיטת הר"א דלא בעי כוונה לטהרה וא"כ לפ"ז י"ל דבשעה שמזה בג' צריך לכוון ג"כ שיזה עליו בז' דבל"ז לא הוי טהרה וזה ר"ל הך דקדושין שם דהוי בגדר תנאי דאם יזה גם ביום ז' אז מהני הזאת יום ג' וע' יומא דף ח' ע"א גבי הך דמקשינן הזאה לטבילה ע"ש בתוס' והרי כיון דטבילה בזמנה מצוה שוב הזאה ג"כ מצוה בהזאה ב' כיון דתיכף צריך לטבול וע"ש דף ס"ב דיש מח"ז לבו ביום וה"נ אם שייך עליו חיוב טבילה קודם שיזה וע' ירוש' מעש"ש פ"ג אם יש על טבל של תרומה שם טבל של מעשר ובזבחים דף ל"ו ע"ב גבי פיגול דאף דלפני זריקה לאו כלום היא מ"מ נקבעת אח"כ ובאמת נ' דהא דאמרינן במגילה דף י"ז ע"א מה זמנים למפרע לא דאינו מובן ע"ש ברש"י רק דנ' דכל שלא היה בר חיובא בי"ד אם היה בפרזים אין עליו חיוב ט"ו ונ"מ לגר שנתגייר או קטן שהגדיל וע"ש דף י"ט ע"א ובירוש' שם גבי גר שנתגייר קודם שהאיר המזרח וע' פסחים דף צ"ג וכ"מ ומזה יהי' נ"מ להא דיומא דף פ"א דבעי כרת ללילא וליומא וע"ש בתו"י וגבי שבת היך ובאמת במכילתא פ' כי תשא גם בשבת יש קרא לזה וע' יבמות דף ל"ג ול"ד ובכריתות דף י"ד ובפה"מ שם גבי אייתי ב' שערות ובמק"א אבאר זה. עכ"פ זה תליא אי הא דבעי למעכב אם זה בל"ז לאו כלום הוא או דמ"מ התחלה הוי רק דלא נגמר וע' נזיר דף מ"ב ע"א גבי אם גילח ושייר ב' שערות אי ר"ל דלא הוי תגלחת כלל או רק דלא סיים ונ"מ לחזר לצמח ע"ש ושם דף נ"א ע"ב גבי הך בעיא בנמלה שחסר' רגליה אם זה במקום שיעור או דלא בעי שיעור ובהך דשבועות דף י"ז ע"א גבי הלך בארוכה שיעור קצרה וכן הך מחלוקת דעירובין דף י"ד ע"א אם מעמידי קורה צריך שיהא בהם כח להחזיק קורה והלבנה עליה ובהא דמנחות דף פ"ח ע"ב לשיטת רש"י שם גבי נר שכבתה דמפ' דהיינו בחצי הלילה וצריך שיעור חצי לוג והוא ג"כ משו"ז דשיעורא גמירא וע' שבת דף כ"א כ"ב גבי נר חנוכה א"נ לשיעורא אך רבינו ז"ל בהל' תמידין ומוספין פ"ג הי"ב אינו מפרש כן רק דזה קאי אביום משום דס"ל דצריך הדלקה גם ביום וכיון שכבתה שוב נפסלו הפתילה והשמן וצריך להיטיבם ולהכניס חדשים וזה צריך דוקא בפנים ובכהן וכמבואר בס' הל' ביא"מ והדלקה די בחוץ רק דנ"מ דביום אם לא כבתה היה די בזה בהדלקה של ערב ובין הערבים צריך הדלקה חדשה וזה ר"ל בזבחים דף י"א ע"ב דהדלקה דוקא בערב וע' חגיגה דף כ"ו ע"ב דהוי מחלוקת דתנאי אם צריך תמיד גם במנורה ופ"א דירוש' יומא מחלוקת אמוראי אם צריך גבי לה"פ עכ"פ שימסור היום ללילה דהיינו שיניח הלחם קודם הלילה וזהו כוונת הירוש' פ"ג דחגיגה דלר"מ אם נטמא השלחן צריך להמתין עד שבת להטבילה ולרבנן יכולים להטבילו מיד וכן נ"מ דלר"מ היכא דנטמא בטומאה שצריך הערב שמש א"כ מטמא שני לחמים הישן והחדש ולרבנן יכול לסדר עליו גם בלילה וע' רש"י זבחים דף כ' ע"ב ובשקלים פ"ט ובדברי רבינו הל' כלה"מ פ"ז הי"ט וכ"מ. וגם נ"מ היכא דצריך הדבר בשביל עצמו או בשביל ד"א או אם צריך בשביל לעשות איזה דבר או לסלק איזה דבר וע' בחולין דף פ"ט ע"ב דגבי כסוי הדם לא אמרינן כתותי כו' משום דעיקר הכוונה שלא יהא הדם נראה משא"כ בחליצה דצריך לחלוץ וזה תליא בהך בעיא דיבמות דף ק"ב אם הטעם משום גלויי כרעא או משום חליצה גבי הניח גחלת וגבי ב' מנעלים וכן בהך דעירובין דף ע"ח ע"ב גבי סולם אם ר"ל שיהא פתח או שלא יסתם המחיצה וע"ש דף נ"ט ע"ב סולם תורת כו' ושם דף ע"ט ע"ב וכ"כ בזה בח"ג ובאמת נ' דגבי ד' מינים שבלולב דקיי"ל דמעכבים זא"ז אם ר"ל דכל אחד בפ"ע אינו כלום או דהוי דברים המעכבים זא"ז וכ"כ בזה בח"ג בהשמטה וא"כ לפ"ז אם נימא דהוי כמו דברים בפ"ע שוב כ"א מועיל לחבירו וע' תוס' מנחות דף כ"ז וסוכה דף ל"ד אי צריך לטלם בב"א או בזא"ז ושוב שייך ע"ז לאמר כתותי מיכתת שיעוריה כיון דהוא מועיל לחבירו בגדר דין וזהו ג"כ כוונת רש"י ביבמות דף ק"ב ע"ב גבי הכניס רובו לבית כו' ע"ש ר"ל כך דלענין אם נכנס כולו שטימא הבית ע"ז לא שייך כתותי כו' דעכ"פ הא יש שם אך למה דאמרינן דאם נכנס רובו הוי כמו שנכנס כולו לזה שלא נכנס באמת י"ל דכתותי מיכתת ואינו וה"נ כן. וזהו ג"כ המחלוקת דזבחים דף נ"ב ע"ב ויומא דף ס"א גבי מתנת יוה"כ אם כ"א מועיל לחבירו או כ"א מעכב בפ"ע וע' ירוש' יומא פ"ה גבי הכניס כף ומחתה ביוה"כ בזא"ז על איזה מהן עובר משום הכנסה יתירה וכ"כ בזה ונ"מ ג"כ לענין אם אין זמן ביום רק לתקוע תקיעה אחת אם חייב לתקוע וזה תליא בהך מחלוקת דר"י ורבנן בסוכה דף נ"ד ע"ב ע"ש וע' שבת דף קל"ג ע"ב גבי הך דאם לא גמרן ביום חייב ושם באמת ר"ל דגמר המילה בלילה וכמד"א דמילה שלא בזמנה מותר למול בלילה אך מ"מ כיון דלא נגמרה המצוה בזמנה שוב לא דחי שבת וע' מש"כ רבינו בפה"מ ס' נגעים גבי תגלחת מצורע דכל דבר שצריך דיחוי זהו רק אם המצוה נגמרת והנה כאן בגמ' שבת וכן פסק רבינו בפ"ב מהל' שגגות מבואר דצריך להתרות בו ובל"ז פטור מקרבן ובשבועות דף י"ח גבי בא עליה סמוך לוסתה א"צ להתרות בה וצ"ל דהאיסור דאסור לבעול סמוך לוסתה משוי לה כשוגג ולא כאונס ע' תוס' ביצה דף כ"ה ע"ב ופסחים דף ע"ג ע"ב גבי אם יש שהות ביום וכ"כ בזה גם י"ל דמשום מצות המילה הוי טרוד ובלא התראה הוי כאילו טעה בדבר מצוה וכעושה ברשות כמו במכות דף ח' וכן י"ל דהיכא דנהנה כמו אכילה וביאה חייב טפי כמו גבי מתעסק משא"כ בשבת וכמש"כ הר"א ז"ל בפ"ז מהל' מעילה ה"ב וכ"כ בזה וע' תוס' קדושין דף ל"ז ע"ב דלא מצי עבדי פסחים במדבר משום ערלות ואף דביבמות דף ע"א ע"ב מבואר להיפך צ"ל דזה תליא היכא דמצי עבדי מילה בלא פריעה אם צריכין לעשות זה וע"ש בתוס' דיכולין לעשות מילה וא"כ יש עליהם החיוב וחל עליהם שם ערל וכיון דלא פרעו אינה מועלת ולכך אסורים לעשות פסח משא"כ אם נימא דאין עליהם חיוב כלל לעשות זה שוב הוי אנוסים ויכולים לעשות הפסח וזה תליא בהך דב"מ דף ל' ע"ב גבי דרכו להחזיר ע"ש בדברי רבינו פי"א הי"ג גבי מצאן בשדה ובדברי הר"א שם דשוב מוטל עליו הדבר ובמקום מצוה בטל הכיבוד וע' תוס' סוטה דף מ"א ע"ב לחלק גבי מלך בזה ור"ל ג"כ דגבי יבום וחליצה נהי דנימא דאין זה כבוד לן מ"מ הלא היא זקוקה וע"י החליצה והיבום נפטרת ובאמת י"ל דחכמים ג"כ ס"ל כן אלא דהיכא דהמצוה ישנה אף אם נימא דא"י למחול על כבודו מ"מ מצוה שאני רק משום דחכמים אזלי לטעמיהו דס"ל בסנהדרין דף י"ח דאין המלך נושא אלמנתו של מלך וכע' זה מבואר בירוש' דהמלך אסור לישא אשת הדיוט וא"כ א"א לאשכוחי יבום גבי מלך וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה כמש"כ רבינו בהל' מלכים משא"כ לר"י דס"ל דנושא המלך אלמנתו של מלך ושפיר שייך גבי מלך גדר יבום ולכך מצי חליץ אך באמת נ' דרק אשתו של מלך אסורה למלך אחר משא"כ ארוסתו וזה הוי רק כמו שרביטו דאסורה להדיוט ומותרת למלך כמבואר בדף כ"ב וא"כ שפיר משכחת יבום בכה"ג ואכמ"ל. עכ"פ גבי תרומה חזינן דלא נסתלק הקדושה בזריעה וכן גבי חדש מוכ' במנחות דף ס"ט ע"ב דיש סברא לאמר דלא אזלינן בתר שליש הראשון וכ"כ בזה בהל' מא"ס ובהל' כלאים אך י"ל דיש נ"מ בין חדש של שעורים דיש בהן גדר קדושה וטבל כיון דמביאין ממנו העומר ובין שאר חדש דהוי רק איסור וכ"כ בזה בח"א. עכ"פ גבי תרומה לא פקעה במחובר וא"כ ממילא יש על המחובר שם גדר תרומה וע' רש"י קדושין דף ס"ב ע"א גבי פירות ערוגה זו מחוברין דס"ל דחל עליהם שם תרומה למפרע אך בתוספתא פ"ב דתרומות מבואר דמותר לאכול מן הפירות תלושין שעשו אותם תרומה על המחוברין שיתלשו הרי דאף בגדר נדר לא חייל דאל"כ יהא אסור לאכול וע' תוס' יבמות דף צ"ג דגם בתרומה שייך הך דאמירתו לגבוה כו' וע' מעילה דף י"ב גבי תורים שלא הגיע זמנם דמ"מ חלה עליהם קדושה בגדר נדר וכבר הארכתי בזה בהל' ערכין ובתוס' נזיר דף י"ב דס"ל דגם גבי חלה הדין כן ובאמת חלה ל"ד כלל לתרומה דאף אם נימא דגבי תרומה חל אף על המחובר משום שבידו גבי קמח הוי כמו הא דשפחה דמעיקרא בהמה כו' ע' שם בקידושין ר"ל דזה פנים חדשות וע' בטהרות פ"ד מ"י בר"ש דהוי מחלוקת דתנאי אם עיסה ר"ל דהוי מקמח ומים או דנתהוו פנים חדשות ע"י זו התערובת ובדברי רבינו בהל' אבה"ט פי"ד ה"י דאם נגבו המשקין בככר הוי כמו עצם וע' קדושין דף פ' ע"ב ובביצה דף ל"ח וא"כ י"ל דקמח לגבי חלה כמו תבואה שלא הביאה שליש במחובר לדידן וע' בירוש' חלה פ"ד ה"ה דמשמע שם כשיטת רש"י דחל עליה שם תרומה למפרע וכן הדין דאף דקיי"ל דחלה על עובר קדושת הגוף אם מקדיש כמבואר בתמורה דף י"א וע"ש ע"ב דאסור גם בגיזה ועבודה מן התורה וע' בכורות דף נ"ו ע"א דמוכח שם דיכולין למכור עוברים מדחל עליהם שם אתנן ובירוש' דמאי פ"ו ה"ג דאמר שם דהמוכר עובר לא הוי קנין ר"ל כשעדיין אינה מעוברת וכן מוכח בירוש' קדושין פ"א ה"ד וע' ב"ק דף ע"ח ע"ב גבי דו"ה אי עובר הוי שיור ובסנהדרין דף פ"ה ע"ב גבי גניבה בנפש ובדברי רבינו שם אך מדברי התוס' בכורות דף ג' ע"ב לכ"א מבואר להיפך דלא מהני אך כוונת התוס' שם דכיון דהוי מקני אודניהו וכ"ז שהוא עובר אין עליו שם אוזן וכן נראה דהא דמבואר בקדושין דף כ"ד ע"ב דהושיט ידו כו' וסימא דיוצא לחירות זה רק בגדר אבר לא בגדר עין ונ"מ למכרי עין דצריך גט שחרור ע"ש וע' חולין דף ס"ט ע"ב דרק גבי מעשר בהמה לא חל אעובר וכן גבי קדושין וקנין היכא דבעי שם איש ואשה אז י"ל דלא שייך זה וזה ר"ל הא דאמר בקדושין דף ס"ב דהוי דשלב"ל הכוונה דהאשה אינה בעולם דאין עליה שם אשה וע' נדה דף מ"ג ע"ב כעי"ז בתוס' וחולין דף ע"ה ע"ב וכ"מ דאין על העובר שם שור עכ"פ גבי תרומה י"ל דחל עליהם השם גם במחובר ולכך י"ל גם במחוברים אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדיה לענין מצות נתינה גבי תו"מ. אך זה נראה דגבי פירות הגוי בקרקע הגוי שם כ"כ דזה רק בגדר איסור ולא בגדר הקדש שם י"ל דלא שייך הדין שכ' רבינו לק' פ"ג ה"ז וספ"א דהל' מעשרות דאף היכא דלא חל עליהם שם תרומה מ"מ לע"ז חל שיהא צריך להפריש ממנו התרומה ולא ממקום אחר וכן הא דמבואר בירוש' פ"ג דמעש"ש דעבר טבל של מעש"ש בירושלים א"א לעשר ממקום אחר עליו כדי שיהא אפשר לפדותו גבי פירות גוי בקרקע גוי לא שייך זה כיון דאין עליו גדר קדושה:

2 דור רביעי על חולין פתח ↗

דף כ״ו ע״ב רש״י משהחמיץ אין משיקו במים, דחמרא הוא וכו׳, ומים מטהרין בהשקה וכו׳, והיה חיבור ובטלי לגבי מקוה, כתבואה טמאה שזרעה בקרקע, וכו׳ אבל יין במים לאו זריעה הוא, דטעמא לא בטיל עכ״ל, באלו תיבות ״דטעמא לא בטיל״, אני רואה סתירה למה שכ׳ רש״י בתחלה, כי בתחלה כתב דהשקה מטעם זריעה הוא שמחברן למקוה, וה״ה דקודם שבטלו רביעית דמקוה, גם בשופכין לבור ריקן רביעית מים, היו נטהרים מה״ת למ״ד מקוה כולה שאובה מטהרת דכל שהמים נתחברו לקרקע עולם חברו למטעתן, ונטהרו מטומאתן שהי׳ עליהם בתלוש, וניהו דפסול שאיבה עדיין נשאר עליהם אבל טומאתן בטלה, אבל ביין דלא שייך חיבור לקרקע לא שייך ג״כ זריעה למים, וא״כ איך מסיים רש״י דמשום טעמא לא בטל אין זריעה, ואולי כוונת רש״י דאלו לאו טעמא הנשאר, הי׳ נתהפך היין למים ע״י ביטול וממילא מהני עליו זריעה, ובאמת יש מי שאומר דזריעה ג״כ מטעם ביטול קאתינן עלה, ובהל׳ מקוואות הארכתי בשיטות אלו, וכאן אין מקום להאריך בזה ודו״ק.

3 חולין פתח ↗

4 חולין פתח ↗

1 משיקו במים - אם נטמא דמיא בעלמא הוא:

2 משהחמיץ אין משיקו במים - דחמרא הוא וכלים ואדם ניתנה להם תורת טהרה במקוה אבל באוכל ומשקה לא נאמר בהן טבילה ומים מיטהרים בהשקה שאם יש לו מים יפים לשתיה ונטמאו נותנן בכלי ומשקען במי המקוה עד שנושקין המים והוי חיבור ובטלי לגבי מקוה כתרומה טמאה שזרעה בקרקע שבטלה טומאתה והיא טהורה והכי מפרש בכל שעה פסחים דף לד. אבל יין במים לאו זריעה היא דטעמא לא בטיל:

3 לא שנו - דמשיקו במים:

4 אבל טמאין מעיקרא לא - ורב גביהה פריך עלה מאי שנא:

2 דור רביעי פתח ↗

« רש"י על חולין כ״ו ע״א:ח׳ רש"י על חולין כ״ו ע״ב:ב׳ »