רש"י על חולין כ״ד ב

1 ויהי כאחד - אפילו זקנים במשמע:

2 קול אחד - שצריכין לבשם את קולם שיהא נראה כקול אחד:

3 שירתת - ידיו ורגליו רותתין מאין כח:

4 ולא הטיל מים - קודם טבילה:

5 לכשיטיל מים טמא - שמא נשאר בפי האמה צחצוח קרי ויוצא עם מי רגלים ושכבת זרע מטמאה בכל שהוא אפילו בכעין חרדל כדתנן במסכת נדה דף מ.:

6 בילד ובבריא טהור - דמעיקרא נפיק כוליה:

7 שליח ציבור - לכל צרכיהם לתקוע שופר ולנדות ולמנות פרנס:

8 משיביא שתי שערות - אבל קטן לא דכתיב איש מזרעך כדלקמן:

9 לנצח שאני - דמשמע לעבוד עבודות כבדות הצריכות ניצוח:

10 והא האי קרא בלוים כתיב - ואמרן בהו דאין נפסלים אלא בקול:

11 וזה אחד מהם והכהנים הלוים בני צדוק - דע"כ צדוק כהן הוה וקרי להו לבניו לוים על שם שמשבט לוי הם. ואני שמעתי לשון לוים שמשים כמו במדבר יח וילוו עליך וגו':

12 איש ולא קטן - דהכי משמע איש הוא דבעי מומא לאיפסולי ואשר יהיה בו מום לא יגש הא קטן אפילו תם לא יגש:

13 אבל אין אחיו הכהנים - הוא דאין מניחין אותו אבל רבנן לא פסלוהו:

14 איכא דאמרי הא רבי היא - דאמר לעיל אומר אני עד שיהיה בן כ' ואשמועינן הכא דרבי גופיה לא פסיל ליה בדיעבד ואפילו מדרבנן אלא שאין אחיו הכהנים מניחין אותו לכתחלה:

15 ואיכא דאמרי לרבי פסול מדרבנן - אפילו בדיעבד עד שיהא בן כ':

16 והא - מתניתין דמכשיר ליה אלא שאין אחיו הכהנים מניחין אותו רבנן היא ואשמעינן דאפילו רבנן מודו דלכתחלה לא והא דמכשרו לעיל בדיעבד:

17 אויר - הגיע טומאה לאוירו ולא נגעה:

18 וגבו טהור - אפילו נגעה טומאה בגבו אינו מקבל טומאה בכך:

19 אויר כל הכלים טהור - כל זמן שלא נגעה בהן הטומאה אע"פ שנתלית באוירו:

20 תוכו - וכל כלי חרס אשר יפול מהם וגו':

21 נאמר תוכו לטמא - כשהכלי מטמא אוכלין שבתוכו דכתיב ויקרא יא כל אשר בתוכו יטמא:

22 ונאמר תוכו ליטמא - כשהכלי מקבל טומאה מן השרץ דכתיב כל אשר יפול מהם אל תוכו:

23 מה תוכו האמור לטמא אע"פ שלא נגע - הכלי למה שבתוכו הוא מטמא כל אוכלין ומשקין הנתונין באוירו כדמפרש לקמיה:

24 אף תוכו האמור - לענין הורדת טומאה לכלי:

25 אע"פ שלא נגעה - טומאה בו:

26 העידה - דכתיב כל אשר בתוכו: