רש"י על חולין י״ח א:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין י״ח ע״א:ב׳ רש"י על חולין י״ח ע״א:ד׳ »

1 דור רביעי פתח ↗

רש״י ד״ה דלא סר סכינא, שלא הראה סכינו לחכם עכ״ל, אבל הרמב״ם ז״ל כתב וז״ל ״כל טבח שלא בדק הסכין שלו ששחט בה, לפני חכם״ וכו׳ ועיין בתענית דף כ׳ ע״ב ברש״י ד״ה סייר, שמפרש נמי האי מימרא דר״ה דהכא, כרמב״ם דסר לשון בדיקה הוא, והנה הרמב״ם לשיטתי׳ דמשום לתא דאיסורא נגעה בה, יפה מפרש, דאנו חשדינן את הטבח דלא יטריח לבדוק י״ב בדיקות במתינות, ויעבור על הסכין בהעברה בעלמא, עד שלא ירגיש פגימה שאינה אוגרת, וכמש״כ לעיל בשיטת הרמב״ם, ולכן כל שבודק לפני חכם והוא רואה שבודק במתינות אבשרא ואטופרא ואתלת רוחתא, סגי בהכי, ומה שהקשו האחרונים דמ״ש טבח ממומר, כיון דגם טבח בעי בדיקת חכם, ואם שחט בלא בדיקת חכם מכריזין אבשרא דטרפה, כבר תירצו דהכא דוקא בטבח מוכר לאחרים אמרינן כן, ובמומר בשוחט באקראי ובחנם נמי בעי בדיקת סכין, אלא דלפי׳ רמב״ם יש להקשות למה לא סגי גם במומר שיבדוק הוא בעצמו הסכין לפני חכם או בקי בדיני בדיקת סכין, דהרי הרמב״ם גם במומר כתב דחזקתו אינו מטריח לבדוק, אבל אם אנו רואים שבודק כראוי׳, לא חשוד לשחוט בסכין שנמצאה פגומה אפילו פגומה בהרגשה לחוד, אלא יתקננה, וכמו שסמכינן עליו על השחיטה עצמה, שידקדק בה לשחוט כהוגן, משום דלא שביק היתרא ואכל איסורא, ואפילו אאיסור דרבנן כמו חמץ שעעה״פ, אינם חשודים אם יכולין להחליף, וכמו שביארתי שם לעיל בסוגי׳, והיא קושי׳ עצומה לפי דעתי על פי׳ הרמב״ם דמיטרח לא טרח לבדוק וצ״ע.

2 חולין פתח ↗

אָמַר רַב הוּנָא: הַאי טַבָּחָא דְּלָא סָר סַכִּינָא קַמֵּי חָכָם – מְשַׁמְּתִינַן לֵיהּ, וְרָבָא אֲמַר: מְעַבְּרִינַן לֵיהּ, וּמַכְרְזִינַן אַבִּשְׂרֵיהּ דִּטְרֵפָה הִיא.

1 דלא סר סכינא - שלא הראה סכינו לחכם:

2 מעברינן ליה - מאומנותו שלא ימכור בשר עוד:

2 בנין עולם פתח ↗

ועוד ראי' מהא דפ"ק דחולין בטבח שנמצא סכינו יפה ולא הראה סכינו לחכם דמכריזין אבשרי' דטריפ' הוא אע"ג דנמצ' סכינו יפה דאין זה בשביל מגדר מילתא רק בשביל שעבר על כבודו של חכם הרי דגם יכולים לאסור דבר של אדם אחד משמע דאיסור ממש יש בו אף דשם אינו ברוב ישראל אלא טבח בעיר אחת דינו כן ע"ש ברש"י י"ח א' ד"ה מעברינן לי' כו' שוב מצאתי כן מפורש להגאון המובהק בעל נוב"י במהד"ת רי"ד סי' ה' שכ' ג"כ לחלק בזה ע"ש שכ' לחלק בין אם קיבל עליו אדם אחד איסור על נפשו להא דאחרים אוסרים שחיטתו וא"כ אם עשו כן למגדר מילתא ודאי דמהני תקנת הקהל ושחיטתו אסורה מדינא ולא מהני הרשאת השוחט בזה כמ"ש למעלה אכן גם אם עשו כן בשביל שלא לקפח מחייתו וכדומה משמע מ"מ דגם בזה יכולים לאסור שלא ישחוט איש אחר יהי' מאיזה טעם שיהי' ועוד דגם זה גדר לדברי תורה דאל"כ לא ירצה שום אדם להתמנות לשו"ב בעיר ודבר זה שממנים שו"ב ידוע בעיר הוא מגדר מילתא לאיסור תורה שלא יהא דבר זה מסור לכל וכמ"ש בש"ע סי' י"ח שעכשיו נהגו למנות כו' ולהם מחלו כו':

« רש"י על חולין י״ח ע״א:ב׳ רש"י על חולין י״ח ע״א:ד׳ »