רש"י על חולין ט״ז א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ט״ז ע״א:ג׳ רש"י על חולין ט״ז ע״א:ה׳ »

4 וְכִי הָא דְּאָמַר רַב פָּפָּא: הַאי מַאן דְּכַפְתֵיהּ לְחַבְרֵיהּ וְאַשְׁקֵיל עֲלֵיהּ בִּידְקָא דְּמַיָּא וּמִית – חַיָּיב. מַאי טַעְמָא? גִּירֵי דִּידֵיהּ הוּא דְּאַהֲנִי בֵּיהּ. וְהָנֵי מִילֵּי – בְּכֹחַ רִאשׁוֹן, אֲבָל בְּכֹחַ שֵׁנִי – גְּרָמָא בְּעָלְמָא הוּא.

פירוש רש"י על חולין ט״ז א:ד׳

4 דכפתיה - קשרו:

5 דאשקיל עליה בידקא דמיא - שהפנה המים לעבור עליו וניערוהו:

6 חייב - דהרגו ממש באותן המים והן הן כלי זיינו ולא הוי גרמא:

7 בכח ראשון - שקשרו סמוך לשפת המים וכיון שנקב נקב בשפת המים מיד באו המים לפיו:

8 אבל בכח שני - שקשרו ברחוק והמים הלכו שם אע"פ שהוא נקב הנקב והפכו לשם פטור דגרמא בעלמא הוא:

« רש"י על חולין ט״ז ע״א:ג׳ רש"י על חולין ט״ז ע״א:ה׳ »