רש"י על חולין ט״ו ב:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ט״ו ע״ב:ז׳ רש"י על חולין ט״ו ע״ב:ט׳ »

1 חולין פתח ↗

הַכֹּל שׁוֹחֲטִין, וּלְעוֹלָם שׁוֹחֲטִין, וּבַכֹּל שׁוֹחֲטִין, חוּץ מִמַּגַּל קָצִיר, וְהַמְּגֵירָה, וְהַשִּׁינַּיִם, וְהַצִּיפּוֹרֶן, מִפְּנֵי שֶׁהֵם חוֹנְקִין.

2 הגהות יעב"ץ פתח ↗

ד"ה מגל קציר כו' לצד אחד בשיפוע כצ"ל:

3 חולין פתח ↗

4 חולין פתח ↗

5 חולין פתח ↗

6 דור רביעי פתח ↗

שגור בפי בעלי התלמוד חמשה הלכות שחיטה שהיי׳ וכו׳ וקראם הלכות משום דכך נמסרו לן בהללמ״ס וכן אמרו בריש השוחט ותו שהיי׳ וכו׳ מנ״ל אלא גמרא ה״נ גמרא. אלא דרש״י ז״ל כתב שם דכלהו הללמ״ס לאו דוקא דיש מהן שנכתבו, כגון דרסה דהוא נתמעט מושחט דהיינו ומשך כמבואר בגמרא, ומש״כ רש״י כגון משום דעיקור שהוא בסכין פגום לדעת רש״י ז״ל נמי כתיב כמו דרסה דממועט נמי מושחט ולא וקרע וכאשר תנן במשנה דלקמן דף ט״ו ע״ב דבכל שוחטין חוץ ממגל קציר והמגירה וכו׳ מפני שהם חונקים, ופרש״י ז״ל שאין חותכין אלא קורעין מפני הפגימות. ויש לתמוה טובא אם תרתי מהם מפורשים בקרא איך כללם יחד בהלכות שחיטה לאמר שהם רק מהלכה, הלא יש נפקותא רבתא בזה אם הוא תושב״כ או תושבע״פ וכאשר תראה לפנינו. אלא דאני אומר שאם תדקדק תראה דכולהו כתיבי ולא בעינן שום הלכה אפילו על אחת מהן. דהנה הגרמה הרי שחט שלא במקום שחיטה וכחותך בידו או ברגלו הוה וכיון דאנן ידעינן דשחיטת סימני הצואר בעינן וכמש״כ הרמב״ן ז״ל עה״ת דושחט משמעותו בלשה״ק כריתת סימני הצואר, ועד כמה הוא ושט וקנה. זאת ילפינן ממליקה דאסרה תורה ממול עורף ולא עורף, ולעומת מול עורף בצואר הוא מקום השחיטה עיין בחדושנו שם י״ט ע״ב ודף כ׳ עיי״ש. ושהיי׳ וחלדה שניהם יש להם סמך בושחט כאשר נראה ממה דקאמר ר״ל לקמן דף ל׳ ע״א מנין לשחיטה שהיא מפורעת, שנאמר חץ שחוט לשונה, ופוסל בשוחט בב׳ וג׳ מקומות. ואנן לא פסקינן כוותי׳ אלא כרב דבב׳ וג׳ מקומות כשר אבל לגבי חלדה גם אנן דרשינן כזאת, דקרא דחץ שחוט דהוא רק גל״מ בעלמא דשחט משמע בגלוי ולא בחלדה, וכן משמע מתוס׳ שם ל׳ ע״ב ד״ה החליד דחלדה פסולה משום דבעינן שחיטה מפורעת. ובפרט דעיקר פסול חלדה נראה דהוא מטעם דמסתמא לא מצי שחיט שפיר בלי דרסה או עיקור או שהיי׳ כשתוחב הסכין תחת העור, וכעין שכתבו הראשונים גבי עיקור דבה״ג דבסימנים עקורים לא מצי שחט בלי פסול ה״נ בחלדה י״ל כן וקצת ראי׳ יש לזה ממה דלא נשנה בשום משנה האי פסול דחלדה רק דרך אגב הזכירו לפלוגתת ר׳ ישבב ור״ע דף ל״ב ע״א ושם קתני בזה״ל: שחט את הושט ופסק את הגרגרת וכו׳ או שהחליד הסכין תחת השני ופסקו. והנה פסק את הגרגרת דחלוקה ראשונה היינו עיקור וכפרש״י שם אבל האי ופסקו דחלוקה זו דהחליד את הסכין תחת השני ע״כ אין הכונה דפסקו דרך דרסה או עיקור דא״כ היינו רישא ולמה לי החליד א״ו דהאי ופסקו בשחיטה קאמר ומלמטה למעלה וא״כ למה נקט לישנא דמשתמע דפסק בדרסה או עיקור אי לאו להשמיענו דפסול דחלדה הוא מטעמא דמסתמא א״א שלא ידרוס או יעקור או ישהה. ועיין במה שכתבתי בזה במשנה דף ל״ב ע״א. ושהיי׳ נמי נתמעט מושחט דומי׳ דחץ דהוא בב״א ולא בשתי פעמים ואם נצטרך הלכה לשהיי׳ הוא על שיעור שהיי׳ ולקולא דלא תימא דאפילו שהיי׳ מועטת, כל דהו פוסלת, ואל תשיבנו דאם מחץ שחוט שמעינן דדומיא דחץ בעינן הרי שם ליכא שהיי׳ כלל אין זאת קושי׳ דא״כ תקשה נילוף דומי׳ דחץ דאין בו אלא הולכה דשחיטה פסולה בהולכה והבאה דאינו דומי׳ דחץ, אלא דכל כי הני קושיות לק״מ כאשר כתבתי לך כמה פעמים דלעולם לא דרשו חז״ל כסומא בארובה, רק מה שמסתבר להם וראוי להכניס בקרא. ולכן בשחיטה מסתבר להם, דענין שחיטה הוא לכרות סימני הצואר לא ע״י דרסה ועיקור שהוא זריזות יתירה להמית מהר, וגם לא להיפך להשהות בחתיכה זו יותר מדי, ע״י שישהה בין סימן לסימן, דניהו דבלי הפסקת השחיטה מצי מוליך ומביא כל היום כלו, אין זאת פרכא לטעם הנ״ל, דכל שאסור לו להפסיק בחתיכה מה לו להוליך ולהביא יותר מכפי הצריך. ועיין במה שכתבתי על המשנה נפלה סכין והגביה דף ל״ב ע״א. עכ״פ בהא סלקינן דאפילו להני ג׳ הגרמה שהיי׳ וחלדה לא בעינן הללמ״ס. וא״כ איך פשיטא לי׳ לש״ס לאמר דכל הני ה׳ הלכות שחיטה גמרא המה, עד שמוכיח מזה דשחיטה מן הצואר נמי גמרא.

1 הכל שוחטין ובכל שוחטין - כולה מפרש בגמרא:

2 מגל קציר - שקוצרין בה התבואה פלציל"א בלע"ז שפגימותיה נוטות כולן לצד אחד בשיפוע:

3 מגירה - סכין מלא פגימות ואין משופעות כשל מגל קציר אלא מכוונות שיש לפגימה מורשא מכאן ומכאן כסתם פגימות אוגרת. ומגירה בלעז סייג"א:

4 שינים - התחובים בלחי של בהמה:

5 והצפורן - מחוברת:

6 שהם חונקין - שאין חותכין אלא קורעין מחמת הפגימות. והאי חונקין אשארא קאי ולאו אצפורן דטעמא דצפורן מפרש בגמרא משום מחובר:

« רש"י על חולין ט״ו ע״ב:ז׳ רש"י על חולין ט״ו ע״ב:ט׳ »