רש"י על חולין ט״ו ב:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ט״ו ע״ב:ה׳ רש"י על חולין ט״ו ע״ב:ז׳ »

6 אָמַר רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא, הִלְכְתָא: הַשּׁוֹחֵט לַחוֹלֶה בְּשַׁבָּת – מוּתָּר לַבָּרִיא בְּאוּמְצָא, מַאי טַעְמָא? כֵּיוָן דְּאִי אֶפְשָׁר לִכְזַיִת בָּשָׂר בְּלֹא שְׁחִיטָה, כִּי קָא שָׁחֵיט – אַדַּעְתָּא דְּחוֹלֶה קָא שָׁחֵיט. הַמְבַשֵּׁל לַחוֹלֶה בְּשַׁבָּת – אָסוּר לַבָּרִיא, גְּזֵירָה שֶׁמָּא יַרְבֶּה בִּשְׁבִילוֹ.

פירוש רש"י על חולין ט״ו ב:ו׳

6 הלכתא השוחט לחולה בשבת - לחולה מבעוד יום:

7 באומצא - לכוס:

8 אדעתא דחולה קא שחיט - וליכא למגזר שמא ירבה בשחיטה בשביל בריא דהא משום ההוא זית דחולה בעי למשחט כולה:

« רש"י על חולין ט״ו ע״ב:ה׳ רש"י על חולין ט״ו ע״ב:ז׳ »