רש"י על חולין י״ד א:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין י״ד ע״א:ב׳ רש"י על חולין י״ד ע״א:ה׳ »

3 הֵי רַבִּי יְהוּדָה? אָמַר רַבִּי אַבָּא: רַבִּי יְהוּדָה דַּהֲכָנָה הִיא, דִּתְנַן: מְחַתְּכִין אֶת הַדִּילּוּעִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה וְאֶת הַנְּבֵלָה לִפְנֵי הַכְּלָבִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם לֹא הָיְתָה נְבֵלָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֲסוּרָה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִן הַמּוּכָן. אַלְמָא, כֵּיוָן דְּלָא אִיתְּכַן מֵאֶתְמוֹל – אֲסוּרָה, הָכָא נָמֵי, כֵּיוָן דְּלָא אִיתְּכַן מֵאֶתְמוֹל – אֲסוּרָה.

פירוש רש"י על חולין י״ד א:ג׳

3 הי רבי יהודה - מאיזו משנת רבי יהודה שמע רב דאסורה באכילה ליומא:

4 את הדילועין - התלושין:

5 ואת הנבלה - אפילו מתה היום בשבת:

6 שאינה מן המוכן - אתמול כשקדש היום לא היתה עומדת למאכל כלבים:

7 דלא איתכן - דלא אזדמנה לכך:

8 הכא - במתניתין נמי אתמול לא היתה עומדת לכך כדמפרש ואזיל לקמיה דלגדל ולדות היתה עומדת ואסורה משום מוקצה ומוקצה אסורה מדרבנן:

« רש"י על חולין י״ד ע״א:ב׳ רש"י על חולין י״ד ע״א:ה׳ »