רש"י על חולין ק״מ א:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

רש"י על חולין ק״מ ע״א:ב׳ » « רש"י על חולין ק״מ ע״א:ד׳

1 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה והא בהדיא כתיב. נבלה וטרפה ל"י לטמאה בה. בפיה"ת פי' בעצמו לענין הטומאה הזהיר הכתוב כו' ע"ש. ומדוע סני ליה קרא דובשר בשדה טרפה ל"ת דאייתא ליה הגמרא לעיל בר"פ א"ט:

2 חולין פתח ↗

מַאי הִיא? אִי טְרֵפָה – בְּהֶדְיָא כְּתִיב! וְאִי בִּשְׁחוּטָה דִּמְצוֹרָע – מִסֵּיפָא דִּקְרָא נָפְקָא, ״וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם״ – לְרַבּוֹת שְׁחוּטַת מְצוֹרָע.

2 עבודה זרה פתח ↗

מַתְנִי׳ אֵלּוּ אֲסוּרִין, וְאוֹסְרִין בְּכׇל שֶׁהוּ: יֵין נֶסֶךְ, וַעֲבוֹדָה זָרָה, וְעוֹרוֹת לְבוּבִין, וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה, וְצִיפּוֹרֵי מְצוֹרָע, וּשְׂעַר נָזִיר, וּפֶטֶר חֲמוֹר, וּבָשָׂר בְּחָלָב, וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וְחוּלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בַּעֲזָרָה — הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין וְאוֹסְרִין בְּכׇל שֶׁהוּא. גְּמָ׳ תַּנָּא מַאי קָחָשֵׁיב? אִי דָּבָר שֶׁבְּמִנְיָן קָחָשֵׁיב, לִיתְנֵי נָמֵי חֲתִיכוֹת נְבֵילָה! אִי אִיסּוּרֵי הֲנָאָה קָא חָשֵׁיב, לִיתְנֵי נָמֵי חָמֵץ בְּפֶסַח! אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא: הַאי תַּנָּא תַּרְתֵּי אִית לֵיהּ — דָּבָר שֶׁבְּמִנְיָן וְאִיסּוּרֵי הֲנָאָה. וְלִיתְנֵי אֱגוֹזֵי פֶּרֶךְ וְרִימּוֹנֵי בָּדָן, דְּדָבָר שֶׁבְּמִנְיָן וְאִיסּוּרֵי הֲנָאָה הוּא! הָא תְּנָא לֵיהּ הָתָם: הָרָאוּי לְעׇרְלָה — עׇרְלָה, הָרָאוּי לְכִלְאֵי הַכֶּרֶם — כִּלְאֵי הַכֶּרֶם. וְלִיתְנֵי כִּכָּרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת לְעִנְיַן חָמֵץ בְּפֶסַח! מַאן שָׁמְעַתְּ דַּאֲמַר לַהּ? רַבִּי עֲקִיבָא, הָא תְּנָא לֵיהּ הָתָם: רַבִּי עֲקִיבָא מוֹסִיף אַף כִּכָּרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. ״הֲרֵי אֵלּוּ״ לְמַעוֹטֵי מַאי? לְמַעוֹטֵי דָּבָר שֶׁבְּמִנְיָן וְלָאו אִיסּוּרֵי הֲנָאָה, אִי נָמֵי לְמַעוֹטֵי אִיסּוּר הֲנָאָה וְלֹא דָּבָר שֶׁבְּמִנְיָן. מַתְנִי׳ יֵין נֶסֶךְ שֶׁנָּפַל לַבּוֹר, כּוּלּוֹ אָסוּר בַּהֲנָאָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: יִמָּכֵר כּוּלּוֹ לְגוֹי, חוּץ מִדְּמֵי יֵין נֶסֶךְ שֶׁבּוֹ. גְּמָ׳ אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל חָבִית בְּחָבִיּוֹת, אֲבָל לֹא יַיִן בְּיַיִן. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֲפִילּוּ יַיִן בְּיַיִן. וְכֵן אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִילּוּ יַיִן בְּיַיִן. וְכֵן אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: אֲפִילּוּ יַיִן בְּיַיִן. וְכֵן אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: אֲפִילּוּ יַיִן בְּיַיִן. אָמַר רַב נַחְמָן: הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה, יֵין נֶסֶךְ יַיִן בְּיַיִן — אָסוּר, חָבִית בְּחָבִית — מוּתָּר, סְתָם יַיִן אֲפִילּוּ יַיִן בְּיַיִן — מוּתָּר.

3 חולין פתח ↗

4 חולין פתח ↗

1 והא בהדיא כתיב - ויקרא כב נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה ובעוף טהור מיתוקם קרא בת"כ שיהא מטמא בבית הבליעה:

2 אי שחוטה דמצורע - ושחט את הצפור האחת וקי"ל בע"ז דף עד. ובקדושין דף נז. דאסורין בהנאה:

3 וזה אשר לא תאכלו מהם - יתירא הוא מהם מן הטהורין דהא אטהורין דלעיל מיניה קאי:

4 לרבות שחוטה דמצורע - אבל המשולחת מותרת דלא אמרה תורה שלחנה כדי שיכשלו בה אחריני שיהו צדין ואוכלין אותה בני אדם אלא ודאי מותר:

2 קידושין פתח ↗

אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: ״כׇּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ״ – לְרַבּוֹת אֶת הַמְשׁוּלַּחַת, ״וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם״ – לְרַבּוֹת אֶת הַשְּׁחוּטָה. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מֵחַיִּים אֲסוּרָה, לְאַחַר שְׁחִיטָה מִיבַּעְיָא?! מַהוּ דְּתֵימָא מִידֵּי דְּהָוֵה אַקֳּדָשִׁים, דְּמֵחַיִּים אֲסִירִי, וְאָתְיָא שְׁחִיטָה וּמַכְשְׁרָה לְהוּ, קָא מַשְׁמַע לַן.

רש"י על חולין ק״מ ע״א:ב׳ » « רש"י על חולין ק״מ ע״א:ד׳