רש"י על חולין קל״ג א:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין קל״ג ע״א:ה׳ רש"י על חולין קל״ג ע״א:ז׳ »

6 אָמַר אַבָּיֵי: מֵרֵישׁ הֲוָה חָטֵיפְנָא מַתְּנָתָא, אָמֵינָא: חַבּוֹבֵי קָא מְחַבֵּיבְנָא מִצְוָה. כֵּיוָן דִּשְׁמַעְנָא לְהָא ״וְנָתַן״ – וְלֹא שֶׁיִּטּוֹל מֵעַצְמוֹ, מִיחְטָף לָא חָטֵיפְנָא, מֵימָר אֲמַרִי אָמֵינָא: הַבוּ לִי. וְכֵיוָן דִּשְׁמַעְנָא לְהָא דְּתַנְיָא: ״וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע״, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בְּנֵי שְׁמוּאֵל חֶלְקָם שָׁאֲלוּ בְּפִיהֶם, מֵימָר נָמֵי לָא אָמֵינָא, וְאִי יָהֲבוּ לִי – שָׁקֵילְנָא.

פירוש רש"י על חולין קל״ג א:ו׳

6 מי אמרינן חבובי קא מחבב המצוה - ויפה הוא עושה:

7 ונתן - לכהן ולא שיטול הכהן מעצמו:

8 מימר אמרי הבו לי - הייתי שואלו בפה מלא שהייתי סבור שהוא חיבוב מצוה:

9 חלקם שאלו בפיהם - דמגני להו קרא לבני שמואל ויטו אחרי הבצע אמר רבי מאיר שלא היה עבירת גזל בידם אלא חלק לויה כגון מעשר ראשון היו שואלין בפיהם:

« רש"י על חולין קל״ג ע״א:ה׳ רש"י על חולין קל״ג ע״א:ז׳ »