רש"י על חולין קל״ב ב:ט״ו

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין קל״ב ע״ב:י״ד רש"י על חולין קל״ב ע״ב:ט״ז »

1 חולין פתח ↗

וְאָמַר רַב חִסְדָּא: עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה, כׇּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בָּהֶן – אֵין נוֹתְנִין לוֹ מַתָּנָה. וְלָאו מִילְּתָא הִיא, דְּתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כׇּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָּעֲבוֹדָה – אֵין לוֹ חֵלֶק בַּכְּהוּנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַמַּקְרִיב אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים וְאֶת הַחֵלֶב מִבְּנֵי אַהֲרֹן לוֹ תִהְיֶה שׁוֹק הַיָּמִין לְמָנָה״.

2 חולין פתח ↗

3 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שחיטה פתח ↗

ישראל מומר כו'. עיין מש"כ בזה בהל' מאכלות אסורות ועיין בדברי רבינו פ' י"א מהל' גזילה ה' י"ב ובפ"ד מהל' רוצח מוכח דס"ל דלהכעיס הוה מין אך לגבי קרבן ס"ל בפ"ב מהל' מעה"ק דלא הוה מין. ועיין מש"כ רבינו בסוף הל' רוצח דתליא במאמינים בעיקר הדת והנה עיין בדברי רבינו כאן בפיהמ"ש דמוכח דהיכא דהוה מומר לדבר אחד ולא בגדר להכעיס מותר לאכול ולא כתב שצריך לבדוק סכין ע"ש וא"כ י"ל דגם גבי להכעיס אין עליו שם שאינו בר זביחה וכמש"כ רש"י דרק הטעם משום דמועד לנבל בכונה בידים וא"כ הוא על דבר אחר לא חיישינן לזה, ועיין בתוס' ע"ז ד' כ"ז ע"א ד"ה בר מש"כ לחלק בין תפילין למילה ור"ל כך דהנה כ"כ בהל' מילה דבגדול הוא המצוה שיהיה מהול לא שימול עצמו ומה שצריך לימול עצמו כדי שיהיה מהול וגבי קטן המצוה על האב למול את בנו והנה באמת רש"י כאן דף ד' ע"ב פי' דמומר לערלות היינו מבעט ור"ל דמה שאינו מוהל את בניו לא שייך עליו גדר מומר כיון שהוא שב וא"ת עיין בתוס' ר"ה ד' י"ז ע"א גבי קרקפתא דלא מנח תפילין ועיין בהך דכריתות ד' ז' ע"א גבי במבעט ביוהכ"פ ע"ש. ולכאורה הא הוה בגדר מין ועיין במש"כ רבינו בהל' שגגות פ"ג ה"ז דמחשב בלבו שאינו מכפר ומשמע שם דהקרבן כשר והרי מבואר בהל' מעה"ק פ"ג ה"ד דאין מקבלין קרבן ממומר לחלל שבתות וזה הוה כמין לכל התורה כולה דהרי כופר בתורה וכמש"כ רבינו כאן. וכן קשה מהך דמנחות ד' י"ח ע"ב גבי כל כהן שאינו מודה בעבודה וע"ש בתוס' דרק בהני עבודות ששייך לכהן אבל בשאר דברים יש לו חלק בכהונה וקשה הא הוה מין לכל התורה כיון דאינו מאמין, ועיין בהך דזבחים ד' כ"ב ע"ב גבי מומר דפסול לכהונה וגם לאכילת קדשים משום דהוה כערל וכן הך דין דגבי ק"פ דכל בן נכר לא יאכל הוא ג"כ מטעם זה מטעם דאינו ראוי לאכילת קדשים. והך דמנחות ד' ק"ט שם מיירי לאחר ששב דאז מותר באכילת קדשים. ועיין יבמות ד' ע"א ע"א בתוס' ד"ה בו ור"ל דלא מהני אם עשה תשובה דהוה שלא לאוכליו. וגם נ"מ להך מחלוקת דפסחים ד' ס"ב אם פסול הפסח ששחטו לשם ב"נ כשאינו מנוייו ועיין סנהדרין ד' מ"ז ע"א. ועיין רש"י חולין ד' קל"ב ע"ב ד"ה שאינו מודה דאומר הקב"ה לא צוה זה וא"כ הוה ליה מין ועיין בהך דבכורות ד' מ"ה ע"ב דהמטמא למתים והנושא נשים פסולות פסול לעבודה מדרבנן עד שיקבל ועיין בפיהמ"ש לרבינו במס' סוטה על ד' כ"ג דמשמע דזה הוה פסול גמור. ועיין בתוס' יבמות ד' פ"ה ע"א דלא ס"ל כן וכן מדברי רבינו בהל' ביאת מקדש ומשמע דרק הני דברים דשייכי לכהונה אבל בשאר עבירות לא איכפת לן. אך שם י"ל משום דהוה לתיאבון. ובאמת י"ל דכהן המטמא עצמו או הנושא נשים כו' אסור לאכול גם בתרומה אך זה יהיה תליא בהך מחלוקת דתוספתא דדמאי פ"ב אם גם במתנות גבולין אין לו חלק ע"ש דהוה פלוגתא דר"ש ורבנן ובאמת זה ר"ל הגמ' דיבמות ד' ק' ע"א גבי טמא ונושא אשה שאינה הוגנת ור"ל כה"ג. ועיין בסנהדרין ד' צ"ג ע"א ע"ש, אך מ"מ בהך דמנחות הנ"ל קשיא ועיין בהך דבכורות ד' ל' ע"ב גבי בן לוי שבא לקבל דברי לויה וכו'. וצ"ל כך כמש"כ רבינו לקמן בהל' ט"ז גבי צדוקים וביתוסים ובדברי רבינו בהל' ממרים פ"ג ה"ב גבי כופר בתורה שבע"פ דמחלק בין שבא מחמת מחשבת לבו בין אם נולד כך ועיין מש"כ רבינו בהל' עכו"ם פ"ב ה"ה גבי התרים אחר מחשבת לבם ועוברים עבירה להכעיס ומש"כ רבינו בהל' תשובה פ"ג ה"ח ובפיהמ"ש סנהדרין על הך דדף פ"ח ע"ב גבי האומר אין תפילין ובפ"ד מהל' רוצח ה"י גבי כופרים בתורה ובנבואה ומשמע שם דעל תורה שבע"פ אין הורגין ועיין בפיהמ"ש לרבינו חולין פ"א דלא מוכח כן רק יש לחלק בין מצוה למותר ע"ש ועיין בהך דקדושין ד' ל"ו ע"א דעובדי ע"ז גרע מדלית ביה הימנותא ע"ש. ועיין בהך דשבת ד' קט"ז ע"א דמבואר שם דאדרבא הם גרע אך לפי מש"כ א"ש ועיין בשבת ד' ע"ה ע"א בהך מחלוקת דרב ושמואל גבי גדופי ובזה א"ש כל מ"ש וכן ר"ל הך מבעט אבל אם אינו מבעט אף שהוא בעצמו לא מל מ"מ לענין למול קטן דשם המצוה הוא למול כמש"כ שפיר יכול לשיטת התוס' אך לשיטת רבינו דס"ל בסוף הל' מילה דמושך ערלתו מיקרי מיפר ברית ודלא כמש"כ התוס' יבמות ד' ע"ב ע"א ואף דלא נקרא ערל מ"מ מצות מילה בטל מעליו ולזה לא מהני אפילו שיחזור וימול דהא כיון דאינו ערל לא מהני מילתו וכעין דאמרינן בב"מ ד' כ"ו ע"ב מתנה בעלמא הוא דיהביה ועיין בכורות ד' ג' ע"ב גבי רב מרי בר רחל זה ודאי הוה לאו בר שמירת ברית וי"ל דזה ר"ל רש"י בע"ז ד' ס"ד ע"ב ד"ה הרי הוא דכיון דלא מל כו'. ומה שייך עליו לומר לשון חשוד וגם הערל לא הוה חשוד רק כיון דלא קיבל עליו זה שוב הוה מיפר ברית כיון דאינו מועיל מה שימול כ"ז שלא יתגייר וכעין דאמרינן שם ד' ס"ה ע"א הרי הוא כמין שבאומות ור"ל דאין בו מצוה להחיותו עיין ב"מ ד' ע"א וד' קי"א וכ"מ וגם י"ל דאף דקי"ל חולין ד' י"ג ע"ב דאין מינים באומות לענין קרבן מ"מ זה שפיר יש עליו זה הדין ועיין בכורות ד' ל' ע"ב גבי גר שנחשד לדבר אחד כו' ועיין רש"י שבת ד' ל"א ע"א מש"כ שם גבי שבע"פ איני מאמינך ועיין בהך דסנהדרין ד' מ"ד ע"א מהו דתימא במצוה דגופו לא פקר ע"ש ועיין בהך דגיטין ד' מ"ד ע"א גבי לגר תושב מהו ועיין במנחות ד' נ"ג ע"ב גבי היה לך לזכור ברית מילה כו' יעברו מעליך ר"ל דמשכו ועיין בתוספתא פ"ב דנדרים לא נחתם גזר דינם כו' וירושלמי סנהדרין פ"י ה"ו לא גלו עד כו':

4 חולין פתח ↗

5 חולין פתח ↗

1 עשרים וארבע - לקמן בפירקין חולין קלג: חשיב להו:

2 שאינו בקי בהן - היאך דין מתנה היאך נאכלין בגדולה:

3 שאינו מודה בעבודה - שאמר בלבו דברי הבל הן ולא צוה המקום להקריב לו קרבנות אלא משה בדה מלבו:

4 אין לו חלק בכהונה - אין לו חלק בקדשים:

5 המקריב - היא הולכה:

3 חפץ חיים על ספרא פתח ↗

שאינו מודה בעבודה3שאינו מודה בעבודה. עיין פירש"י שהעתקנו בביאורנו דהיינו שכופר שהוא מפי ה' וקשיא דאם כן כופר גמור הוי והוא בכלל האפיקורסים וכידוע שאפילו האומר כל התורה מן השמים חוץ מפסוק אחד או אות אחת שמשה מפי עצמו אמרו אינו בכלל ישראל ומורידין ולא מעלין ומאי אין לו חלק בכהונה דקאמר? ולולא דברי רש"י הייתי מפרש דלאו בכפירה מיירי אלא שאינו מקבל עליו לעסוק בעניני עבודה וכן משמע בבכורות דל ל ע"ש שזה לשון הגמרא שם: "עכו"ם שבא לקבל ד"ת חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו וכן בן לוי שבא לקבל עליו דברי לוויה" לשורר ולשרת ולהיות שוער "וכהן שבא לקבל דברי כהונה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו שנאמר "המקריב את דם השלמים וגו'" העבודה מסורה לבני אהרן כל כהן שאינו מודה בה אין לו חלק בכהונה". עכ"ל הגמרא.. שאומר בלבו דברי הבל הן ולא ציוה המקום להקריב לו קרבנות אלא משה בדה מלבו רש"י חולין דף קל"ב:

« רש"י על חולין קל״ב ע״ב:י״ד רש"י על חולין קל״ב ע״ב:ט״ז »