רש"י על חולין י״ב א:י״ג

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין י״ב ע״א:י״א רש"י על חולין י״ב ע״א:י״ד »

13 אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא רוֹב מְצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה מוּמְחִין הֵן, וּבְבַיִת – דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּשְׁרֵי, בְּאַשְׁפָּה שֶׁבַּשּׁוּק – דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּאָסוּר, כִּי פְּלִיגִי בְּאַשְׁפָּה שֶׁבַּבַּיִת: מָר סָבַר אָדָם עָשׂוּי לְהַטִּיל נִבְלָתוֹ בְּאַשְׁפָּה שֶׁבַּבַּיִת, וּמַר סָבַר אֵין אָדָם עָשׂוּי לְהַטִּיל נִבְלָתוֹ בְּאַשְׁפָּה שֶׁבַּבַּיִת.

פירוש רש"י על חולין י״ב א:י״ג

13 דכולי עלמא לא פליגי דשרי - דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם:

14 דאסור - דכיון דהשליכם שם ודאי נתנבלה בשחיטתה בשהייה או בדרסה:

15 אין אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה שבבית - משום דמסרח ואיכא ריח רע:

« רש"י על חולין י״ב ע״א:י״א רש"י על חולין י״ב ע״א:י״ד »