רש"י על חולין קכ״ט א:י״ג

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור חולין קכ״ט א:י״ג
13 אָמַר רַב מַתְנָה: הֲרֵי אָמְרוּ בַּיִת שֶׁסִּכְּכוֹ בִּזְרָעִים – טָהֵרוּ. טוּמְאָתוֹ לָאו דְּאוֹרָיְיתָא, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּאוֹרָיְיתָא – מָצִינוּ לִזְרָעִים שֶׁמְּטַמְּאִין טוּמְאָה חֲמוּרָה! כְּשֶׁשִּׁימֵּשׁ – מַעֲשֵׂה עֵץ שִׁימֵּשׁ.
פירוש רש"י על חולין קכ״ט א:י״ג
13 הרי אמרו בית שסככו בזרעים - כלומר הרי הזכירו בית המסוכך בזרעים דהוי בית. ולא ידענא היכן אמרו:
14 המסכך בזרעים - כגון שסיכך ביתו בשבלים ובהם הזרעים וכיון שעשה מהם סכך בטל הזרעים ונעשה אהל חשוב ואם פרחה צרעת באותו בית הרי כל הבית טמא כתליו ואהל שלו לטמא אדם וכלים:
15 טומאתו לאו דאורייתא - אותה טומאה שהבית חשוב אהל לטמא אדם לאו דאורייתא היא. ואית דגרסי בית שסיככו בזרעים טהרו כלומר טהרו מטומאת אוכלים ונעשו עץ דבטלו אצל הסיכוך טומאתו לאו דאורייתא כדפרישית: