רש"י על חולין קכ״ח ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין קכ״ח ע״ב:ג׳ רש"י על חולין קכ״ח ע״ב:ה׳ »

4 אָמַר רַבִּי זֵירָא, הֲרֵי אָמְרוּ: אֶבֶן שֶׁבַּזָּוִית, כְּשֶׁהוּא חוֹלֵץ – חוֹלֵץ אֶת כּוּלָּהּ, וּכְשֶׁהוּא נוֹתֵץ – נוֹתֵץ אֶת שֶׁלּוֹ וּמַנִּיחַ אֶת שֶׁל חֲבֵירוֹ.

פירוש רש"י על חולין קכ״ח ב:ד׳

4 אבן - המנוגעת:

5 שבזוית - שנראה בבית זה ובבית זה שכן דרך הזויות לתת שם אבנים גדולות המחזיקים את כל עובי הכותל ונראה משני צדדים:

6 כשהוא חולץ - לסוף שבוע של הסגר כדכתיב ויקרא יד וחלצו את האבנים:

7 חולץ את כולו - דהא אבן כתיב כמות שהיא או גדולה או קטנה:

8 וכשהוא נותץ - אם הוחלט הבית ובא לנותצו:

9 נותץ את שלו - חולץ את האבן ונותץ את צד שלו:

10 ומניח את חלק חבירו - דהא כתיב שם ונתץ את הבית ולא שתי בתים:

« רש"י על חולין קכ״ח ע״ב:ג׳ רש"י על חולין קכ״ח ע״ב:ה׳ »