רש"י על חולין קכ״ז א:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין קכ״ז ע״א:ז׳ רש"י על חולין קכ״ז ע״א:י׳ »

מקור: חולין קכ״ז א:ט׳

1 חולין פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: ״הַצָּב לְמִינֵהוּ״ – לְהָבִיא הֶעָרוֹד, וְכֵן הַנְּפִילִים וְסָלָמַנְדְּרָא.

2 מתנות כהונה על שמות רבה פתח ↗

בן הנפילים. פירש"י בפ' העור והרוטב שרץ מין צב:

3 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה וסלמנדרא. והסך מדמו אין האור שולט בו. הוא בשלהי חגיגה:

3 עץ יוסף על אסתר רבה פתח ↗

והיכן כחו. ואף על פי שנפרע מנבוכדנצר שנטרד ממלכותו ועם ערודייא מדוריא. אפשר שהמן לא הכיר שזה בכח ה' אלא שחשב איזה מקרה חולי אירע לו. ועל נס חנניה מישאל ועזריה ודניאל אולי בקש עילה לומר שדניאל בלהט וכשוף היה. וחנניה מישאל ועזריה סכו בדם סלמנדריא שאין האור שולט עי' סנהדרין סג, ב ורש"י חולין קכז, א ועל ענין בלשצר חשב כי קנא ה' לכבוד כלי ביתו המחולל ביניהם ואז על כרחך אזר כגבר חלציו והתאמץ בכל כחותיו. אבל בשביל ישראל לא יעשה זאת:

3 גליון הש"ס על חגיגה פתח ↗

רש"י ד"ה סלמדנרא חיה הנבראת וכו'. עיין חולין ד' קכז ע"א ברש"י ד"ה וסלמנדרא:

9 ערוד - מן הצב ומן הנחש הוא בא כדלקמן:

10 וכן הנפילים - שרץ מין צב:

11 וסלמנדרא - שרץ הנוצר מן האור מעצי הדס על ידי כשפים והסך מדמו אין האור שולט בו וקים ליה לר"ע דמינא דצב הוא:

3 עץ יוסף על דברים רבה פתח ↗

אסיטון ובילקוט עקב גרס אמיטין. ופי' המוסף שהוא בלשון יוני ורומיי מין אבן הנטוית ונארגת לבגד ובהיותה מלוכלכת מגהצין אותה באור. אבל בשוח"ט גרס אסיטון כמו כאן. ופי' המת"כ שהוא בגד עשוי מצמר סלמנדריא שהוא מין חיה שנבראת במקום שבוער בו אש ז' שנים. ועיין רש"י פרק העור והרוטב:

3 מתנות כהונה על שמות רבה פתח ↗

הדואר. ג"כ מין צב הוא. ועיין בפירוש רש"י בפ' העור והרוטב. וכן סלמנדרא הוא בא ממקום שבוערים שם אש שבעה שנים רצופים. ורש"י פי' שם שבוערים שם אש בעצי הדס ונעשה ע"י כישוף. בתנחומא פרשת וישב גרס כשהזגגין מסיקין הכבשן ז' ימים וז' לילות רצופים מכובד האור יצא משם בריה כו':

3 מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו פתח ↗

א' מ"ע לעשות שמן המשחה. הנה בספר החינוך כתב בזה טעם לשבח וז"ל משרשי המצוה שרצה האל ב"ה שנעשה פעולה בנפשותינו שנעלה להתחנך בכבוד עבודתו הקדושה תורה בנו גדולה ושבח וזה משיחת השמן לפי שענין המשחה בשמן הטוב לא יעשו רק המלכים ושרים הגדולים עכל"ה ולי נראה דטעמא אחרינא איכא דשמן המשחה קדושתו רבה וע"י המשיחה מתעלה הנמשך בקדושה גדולה וראי' מהא דאיתא בחגיגה דף כ"ד אין אור של גיהנם שולט בת"ח קו"ח מסלמנדרא דהסך בדמו אין אש שולט בו קו"ח שהסך בשמן קדוש שנעשה פעולה להרבות קדושתו: ובהא ניחא לי מה דהקשה בח"ס חולין דף קכ"ז אהא דאיתא שם בחגיגה פושעי ישראל אין אור גיהנם שולט בהם קו"ח ממזבח ויקשה דילמא סחו המזבח בדם סלמנדרא ול"ה צריכין לנס ותי' יען שהוא טמא אין מכניסין לעזרה קו"ח להיכל ולכאורה נראה דפעולת משיחת סלמנדרא רק אהני במידי דמבלע בליעי אבל למשוח דבר שאין בולע כזהב אין עושה פעולה שלא ישלט בו האש אך הא במשיחת שמן המשחה הא עושה פעולה להרבות קדושה אף בכלים שהי' נמשחין הרי דאין חילוק אלא דע"כ קו' מעיקרא ל"ק דילמא סכו בסלמנדרא הא אכתי איכא קו"ח אם סלמנדרא עושה פעולה שלא ישרוף האש אף שלא נבלע בתוכו קו"ח במזבח הזהב שנמשח בשמן משחה שאין אש שולט וקו"ח לפושעי ישראל שמלאים מצות דאין אש שולט בגופן: ואמנם במה שהעידו חכז"ל דסך בסלמנדרא אינה נשרפת מן האש נראה שהוא דבר טבעי כיון דנוצרה משם אין כח האש שולט בה דאם היתה שולט בה לא היתה נוצרת וכן ראיתי בשדי חמד בחללים הביא בשם ס' עולת יצחק ומזה דן שם בדבר חדש דמהא"ט כלבית דאיתא בע"ז דף ל"ט שהוא דג טמא ואין אוסר בליעתו משום דנתהוית מהציר לכך אין טבעה להפליט שם דאם היתה מפלטת לא היתה נוצר ודחי בזה מה שרצה בס' גור ארי' להוכיח מהך דכלבית אין אוסר דבעל חי אינה מפליט ולהנ"ל אין ראי' משום דנתגדל שם לכן אין מפליט והוא נכון: ואמנם האי דבעל חי אינה מפליט כמש"כ בח"ס סי' צ"ד והביא ראי' מהרא"ש פ"ב דע"ז שדייק מהא דאמר המן הרשע דאם נפל זבוב זו רקו ע"כ משום דאין בע"ח מפליט לא זכיתי להבין דבוודאי בכבוש י"ל שפיר דבע"ח אין מפליט אבל ברותחין שפיר י"ל דמפליט אלא דלדינא ממנ"פ אי הי' רותחין כ"כ עד שנחמרה הרי חזינן דשלטה בו הרותחין והפליט ג"כ דאי לא הי' מפליט לא היתה נחמרה כי זה שנחמר הוא ע"י שפולטת הציר ומתכויץ המקום ששלט בו הרותחין ואי לא נחמרה ע"כ דלא שלטה בו הרותחין א"כ ממילא לא פלט דאי הוה פולט הוה ניכר ע"י החימור א"כ הוראה זו שהעלה הח"ס זצ"ל דאם נפל בע"ח לרותחין שאין נאסר וכ"כ גם הפמ"ג סי' תמ"ז לא משום דבע"ח אין מפליט אלא משום דלא שלטה בו החמימות דאי שלטה הוה נחמר ואי נחמר באמת ע"כ דהפליטה ג"כ וראי' לזה מהא דאיתא ביבמות דף קכ"א נפל לכבשן האש או ליורה מליאה שמן ויין רותחת דמעידין עליו דאפי' יצא משם וברח בוודאי ימות בסיבה זו כדאיתא בסי' י"ז סע"ל א"כ פשיטא נמי דבבע"ח כהא"ג אם שהא קצת עד כדי פליטה דהא בכל דבר שנפל לרותח בעינן שהא קצת כדי שיפליט כדאיתא בחולין דף ק"ח דמשני בקדם וסילקו דהוה פולט אלא דאז בוודאי הוה ניכר שנחמרה וכן הביא התב"ש סי' נ"ב דברי הרוקח דלאו דוקא לאור ונחמרה בני מעיו אלא אפי' נפלה לרותחין הוה טרפה משום נחמרה בני מעי' א"כ כיון דשולט כ"כ שנחמרה ב"מ איך אפשר לומר שאינה פולטת מאי אמרת שסילקה מיד קודם שהיתה יכולה לפלוט א"כ זה אין רק בבע"ח דבכל דבר הא בעינן כדי שתוכל לפלוט כדאיתא בחולין כנ"ל אך כל זה שייך ברותחין מחמת האש ואין ראי' כלל מכבוש דל"ש בבע"ח ופלא: אח"ז ראיתי בשדי חמד בענין אחר שכ' על דברת הח"ס הנ"ל שאף את"ל דבע"ח מפליט ל"ש לאסור משום פליטת אמה"ח דהא לאו לאיברים עומדת אלא די"ל דנדע כשבע"ח נכווה ברותחין דעור והבשר שתחתיו נכוה שוב לא יעלה ארוכה שאין לו התחברות עוד עם החיים והוה בשר שהרופא גוררו והוי כפירש ועומד לחתוך ואסור משום אמה"ח ותמוה לי טובא א"כ נפלה כל החקירה שאין בע"ח מפליט בבירא דהא כיוון שנכוה והוה כפירש מן החי שאין לו התחברות עוד עם החיים א"כ פשיטא דמזה החלק שנכווה מפליט ציר דהחיות אזלה מיני' ואי בלא נכוה א"כ אין הטעם משום דבע"ח אין מפליט אלא דלא שלטה בו החמימות כדי להפליט כיון שחזינן שלא נחמרה ולא נכוה וכמש"כ וזה ברור וכן ראיתי בברכות דף ו' בפירוש רב ניסים דין גרמא דעשראה ביר שהבן עשירי נפל לתוך יורה רותחת ונמס בשרו ונמק נטל רי"ו עצם מאצבע קטנה וצררה בסדינו: ובמדרש שמות רבה פט"ו שנתקשה משה בשרצים וזעזע הקב"ה את היבשה והראהו את הצב זעזע את המים והראהו את בן הנפילים זעזע את המים המדבר והראהו את הערוד זעזע את האש והראהו את הסלמנדרא מוכח דבאה מן האש לא מכשפים ע"כ הא דפירש"י בחולין דבא ע"י כישוף הוא מין אחר: ובספר תורת העולה הביא דברי רבינו בספר המורה שכ' וז"ל שמן המשחה יש בו שני תועלת להטיב ריח מה שימשוח בו ולהאמין גדולת הדבר הנמשח וקדושתן והיותו נבדל לטובה משאר מינים יהי' אדם בגד או כלי הכל שב ליראת המקדש שהוא סבה ליראתו מפני התחדש הפעולות בנפש אדם בעת שיכנס בו וכו' וכבר נתבאר ענין השמן שהוא מורה על ההשגח' המשפעת על מי התורה דוגמת השמן שהוא צף על פני המים וכו' להיות כי המשיחה היא דוגמת ההשגחה שדבוקה בו למעלה על ידי שכלו ע"כ היו מושחין השמן על קדקדו מקום הנחת המוח אשר על ידו יוצק עליו והי' סך ממנו על גבי עיניו והי' מושחין לכהן גדול כמין ך', ומלך כמין נזר ושתיהן היו מורין כי נזר אלקים על ראש והך' הי' מורה ג"כ על הכתר וזה כי מספרו עשרים שהוא במספרו כתר ואף כי הך' הוא אות הראשון של כתר ומה שנשתנה המלך במשיחתו שהיתה כמין נזר ושל כהן כמין ך' הטעם שכתרו של כהונה לא היתה נגלית כל כך ככתרו של מלך ואף כי כתר כהונה היא לעבודת השם יתעלה וכתרו של מלכות היא להעמיד האומה בעוה"ז ולקיום הארץ והי' כתר כהונה נרמז באות כ' שמורה על כתר ואצל מלך קראו נזר להיות כי מלת כתר יותר רוחני ממלת נזר דפח"ח: ב' מצות עשה לעשות שמן המשחה וכו'. הנה קשה לי דרבינו כ' בהל' ה' דמעולם לא נעשה שמן אחר חוץ ממה שעשה משה וכ"כ בפ"ד מה' בהב"ח דשמן המשחה הוא אחד מהדברים שגנזם ישעי' ועתיד להגלות והוא גמ' יומא דף נ"ב וכן במנחות דף פ"ח הין שעשה משה לשמן המשחה גנזו דא"צ עוד וא"כ הלא רבינו השריש לנו בסהמ"צ שורש ג' דמצוה שאינו לדורות לא תמנה במנין המצות ולכאורה י"ל משום דאי הי' נאבד הי' צריכין לעשות שמן אחר שפיר בא במנין כמש"כ כהא"ג בפ"א מבהב"ח לענין ארון בשם מגא"ס דא"כ קשיא דרבינו כ' להלן דהסך משמן שעשה משה חייב אבל לא משמן אחר ויקשה א"כ הא הלאו אינו לדורות דאם יאבד שמנו ויעשו אחר לא יתחייב א"כ אין לדורות ואין בא במנין וקשיא ממנ"פ או הלאו לא יבא במנין או העשה לא תבא במנין העשין אמנם נראה לישב דיש להבין דלא מנה רבינו מ"ע דמשיחת כלים כה"ג ומלך ולכן נראה דרבינו סובר דהמשיחה היא חלק מהמ"ע דעשיית שמן המשחה ואין בא במנין כמש"כ בסהמ"צ שי"ב וא"כ לפי"ז ניחא דמנה עשיית שמן המשחה במ"ע משום דהמשיחה היא מצוה לדורות וכיון דהכל מצוה אחד חשוב שפיר מצוה והוא מן המנין וא"ל הא גם משיחה אינה לדורות כמש"כ רבינו דלא הי' מושחין רק כלים שעשה משה לק"מ דעכ"פ כה"ג ומלך מושחין לדורות כמש"כ רבינו: והנה החכם מהרי"א הביא הוכחה מקרא לדעת חכמז"ל דשמן המשחה קיים לעולם מקרא דכתיב ובמתכונתו לא תעשו כמוהו ולמה לא כתבה תורה כמו בקטורת לא תעשו לכם מזה מוכח דמוזהרין שלא יעשו כלל בהחלט בשום דור מהדורות לא לציבור ולא לכם אבל בקטורת רק אסור לעשות לצרכינו יעו"ש ובזה ניחא לי ג"כ לשון רבינו שכ' בפירקין אם עשהו להתלמד פטור ובפ"ב גבי קטורת דכ' אם עשאה להתלמד או למוסרה לציבור פטור וכאן לא כ' למוסרה לציבור מוכח דאסור אף לציבור לעשות כדי למשוח והבן: אח"ז בא לידי ספר נר מצוה ראיתי שעמד בזה וכ' תמיהא לי מאחר שאינה נוהגת לדורות לא הו"ל לרבינו למנות מצוה זו ויש לומר דהא דאמרינן דמעולם לא נעשה שמן אחר לאו למימרא דלא נצטוו לדורות אלא נס נעשה בו שיספיק לעולם כדתניא בפ"ק דכריתות שמן המשחה שעשה משה במדבר הרבה ניסים נעשו בו וכו' קיים לעתיד לבוא שנאמר שמן משחת קודש יהי' זה לי לדורותיכם אלמא דמפני הנס שנעשה בו לא איצטריך לעשות עוד לעולם הא איצטריך הי' מוטל עליהם המצוה לעשותה וא"ת אכתי תיקשי כיון דמקרא משחת קודש יהי' זה לי לדורותיכם ילפינן דקיים לעולם א"כ מתחילת עשייתה בישרם הכתוב שיהא קיים לעולם ל"ה מצוה הנוהגת לדורות וי"ל דהגם דבישרם הכתוב כי לא תחסר כל בה אין לנו לסמוך על הנס שמא יגרום החטא כדאמרו ראוי' הי' ישראל שיעשה להם נס בביאה שני' אלא שגרם החטא לכן לא סמכינן אניסא אמנם הביא בשם הרשב"ץ לישב דאין המצוה העשי' אלא המשיחה ועשייתה משמן אין אלא חלק מהמצוה אבל עיקר המצוה הוא המשיחה וזהו יתחייבו לדורות כשנזכה שיתגלה לימות המשיח וכמ"ש: אולם מלשון התוס' נזיר דף מ"ז לא משמע הכי אלא דל"ה כלל מצוה לדורות שכ' בד"ה וכן משוח בשמן המשחה ולא היו יכולין לעשות שמן המשחה אחר למשוח בו כדכ' שמן משחת קודש יהי' זה לי לדורותיכם זה ולא אחר א"כ אין כאן מצוה לדורות כלל ולדבריהם הא דהבטיחנו הכתוב שכולו קיים לעתיד הוא משום שאין לעשות שמן משחה אחר ולכן ע"כ להעשות נס זה שיהא להם זה השמן משחה לעתיד שיתגלה לעתיד לבוא: והנה ביומא דף ל"ט בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירות וכשהרוח נושבת נושרין פירותיהם ומהך הי' פרנסה לכהונה ובתפארת ישראל בפ"ג מתמיד הקשה דהא בתענית דף ס"ה איתא דאין נהנין ממעשה ניסים ונראה לפמש"כ רבינו בפי"ג מה' שמיטה וז"ל ומפני מה לא זכה לוי בנחלת א"י מפני שהובדל לעבוד את ה' ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל לפיכך הובדלו מדרכי העולם וכו' אלא הם חיל השם שנאמר ברך ד' חילו והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך ולא שבט לוי לבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ד' לשרתו ולעבדו לדעת את ד' והלך ישר כמו שעשהו האלקים ופרק עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם ה"ז נתקדש קדש קדשים ויהי' ד' חלקו ונחלתו ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו כמו שיזכה לכהנים ולוים וא"כ ניחא דלהני שפיר רשאי ליהנות ממעשה ניסים כי זה שכרם בעוה"ז וראי' לזה דהא סיים הכתוב ישימו קטורת באפיך דהיינו דקטורת מעשיר והא זה מעשה ניסים ואיך רשאים ליהנות אלא כדכתיבנא ואני אמרתי לפרש בזה מקרא שכתוב בפ' תשא ואת תדבר אל בני ישראל שמן משחת קודש יהי' זה לי לדורותיכם על בשר אדם לא יסך ומתכונתו לא תעשו כמוהו קודש הוא קודש יהי' לכם דהנה שמן משחה הי' מעשה נסים כמש"כ רבינו בפ"א מה' אלו ואיך רשאים ליהנות אף דאין מכונין הא הוה פסיק רישא על זה אמר שמן משחת קודש יהי' זה לי לדורותיכם דבאמת הוה קודש ואין ליהנות ממנו ע"כ על בשר אדם לא יסך דהיינו על סתם בני אדם רק איש אשר כמתכונתו כחשבונו לא יעשו כמוהו דהיינו שיפרק עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני אדם אז קודש הוא וקודש יהי' לכם כמש"כ רבינו דנתקדש קודש קדשים לכן שרי ליהנות גם ממעשה ניסים: וע"ד אגדה אמרתי לפרש מקראי קודש הנ"ל דהנה כתיב בכל עת יהא בגדיך לבנים ושמן על ראשיך לא יחסר הכונה כי הנה צריך האדם לקיים ודע את אלקי אביך כמש"כ חו"ה להבין הדברים וסודם ע"ד החקירה השכלית רק שתחילה צריך שיהא חזק לקיים הדברים אף שלא יבין הטעם כדכ' תמים תהי' עם ד' אלקיך שיעשה הכל באמונה צדיק באמונתו יחי' מכש"כ לזכות בדרכי העיון חכמת אלקות לסוד ד' ליריאיו שצריך שיהא שלם ואמיץ באמונה לעבוד ד' בתמימות וזהו בכל עת תחילה צריך שתהי' שלם במידות טובות וישרות וזהו יהי' בגדיך לבנים שמרמז על מידות טובות ואח"כ ושמן על ראשיך לא יחסר דהיינו שמן מרמז על חכמה ששרוי' במוח שבראש שאח"כ תזכה לעבוד ד' להשיג מצות ד' ע"ד החקירה בשכל אנושי מדרכי הטבע ולאחר זה תזכה להשגה אמיתית ע"ד סוד ד' ליראיו וכן אמרו על ר"ע שנכנס בשלום ויצא בשלום ע"י שנכנס בשלום באמונה ובתמימות יצא בשלום וזכה להשגה גדולה בפרדס ויכול כל אדם לזכות לזה בבחירתו בהטוב כדכ' כי אני בראתי אדם ישר ורק הם ביקשו חשבונות רבות כדברי רבינו הנ"ל וזהו שמן משחת קודש יהי' להבינך בדרכי החכמה והעיון בחכמת אלקות זה לי לדורותיכם לדורותם למי שהוא עובד ד' בתמימות ובאמונה שלימה ושלם במידות טובות וישרות אבל על בשר אדם מי שהוא בשר אדם שחלילה יש לו נטי' לעניני תאות עוה"ז ע"ז לא יסך רק כמתכונתו כחשבונות בני האדם שביקשו חשבונות רבות לא תעשו קודש הוא אם הוא קודש שכל בגדיו לבנים במידות קדושות אז קודש יהי' לכם אז תוכל לעבוד ה' בדרכי החכמה והעיון המרומז בשמן משחת כמש"כ התרגום רבות משחה:

« רש"י על חולין קכ״ז ע״א:ז׳ רש"י על חולין קכ״ז ע״א:י׳ »