רש"י על חולין קכ״ג א:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין קכ״ג ע״א:א׳ רש"י על חולין קכ״ג ע״א:ד׳ »

1 חולין פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: לִיגְיוֹן הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְנִכְנַס לְבַיִת – הַבַּיִת טָמֵא, שֶׁאֵין לָךְ כׇּל לִיגְיוֹן וְלִיגְיוֹן שֶׁאֵין לוֹ כַּמָּה קַרְקִפְלִין. וְאַל תִּתְמַהּ, שֶׁהֲרֵי קַרְקִפְלוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מוּנָּח בְּרֹאשׁ מְלָכִים.

2 שערי תורת בבל על נזיר פתח ↗

נב א שדרה וגולגולת תנן או דילמא או שדרה וכו'.—הנה מלשון המשנה לעיל מט ב "על השדרה ועל הגולגולת" משמע דתרי מילי נינהו. ואולי נסתפק להם עיקר הגירסא איך הוא, דאולי גרסינן "על השדרה והגולגולת", ובעיא זו לא איפשטא הכא. ומיהו הרמב"ם הל' טומאת מת פ"ב ה"ח פסק דחדא קתני. ועי' בכ"מ שם מ"ש ע"ז בשם הרי"ק. אבל פשוט שהרמב"ם סמך על גירסת המשנה שלפנינו בבבלי וירושלמי. וכן במו"ק ו ב תני דמציינין "על השדרה ועל הגולגולת". וכל זה מורה דכל אחת מהן מטמאה באהל. וראיתי בתוס' חדשים מ"ב דפרק זה, שהוכיח כהרמב"ם מחולין קכג א, ולא אמר כלום, דהרי מבואר בפירש"י שם דקרקפלין היינו עור של ראש אדם מת. ושם קכב א שנינו, דעור האדם דינו כבשר ואע"פ שעיבדו טמא. ועי' ע"ז יא ב ובפירש"י שם ובתוספתא חולין פ"ח. ופלא שבתוס' חדשים שם השמיט מלת "עור". ועי' בתוספתא אהלות פט"ו: מעשה באחד שהיה חורש וניער המחרישה ונמצאת גולגולת אחת של מת דבוקה במחרישה וטימאוהו משום שהסיט המת והשומע שמע וטעה. ופירש הר"ש שם פט"ז מ"א כסבור היה, שהמרדע האהיל עליו ועל המת, ולכך טמאוהו. ומשמע דהיא מטמאה באהל.

1 ליגיון - גדוד העוברים להלחם על בית מלחמתם:

2 קרקפלין - עור ראש אדם מת וזה למכשפות במלחמה:

« רש"י על חולין קכ״ג ע״א:א׳ רש"י על חולין קכ״ג ע״א:ד׳ »