רש"י על חולין י״א ב:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין י״א ע״ב:ח׳ רש"י על חולין י״א ע״ב:י׳ »

9 רַב אָשֵׁי אָמַר: אָתְיָא מִשְּׁחִיטָה עַצְמָהּ, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: שְׁחוֹט וֶאֱכוֹל, וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא בִּמְקוֹם נֶקֶב קָא שָׁחֵיט? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.

פירוש רש"י על חולין י״א ב:ט׳

9 אתיא משחיטה עצמה - דאיירי בה עד השתא:

10 דלמא במקום נקב קא שחיט - נקובת הושט במשהו אבל גרגרת ברובא ואם חסרה בכאיסר טרפה באלו טרפות לקמן חולין דף מה.:

« רש"י על חולין י״א ע״ב:ח׳ רש"י על חולין י״א ע״ב:י׳ »