רש"י על חולין קי״א ב:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור חולין קי״א ב:ט׳
9 אֲמַר לֵיהּ רָבָא: כִּי בָּלַע הֶיתֵּרָא, מַאי הָוֵי? סוֹף סוֹף, הַאי הֶיתֵּרָא דְּאָתֵי לִידֵי אִיסּוּרָא הוּא, דְּאִיסּוּרָא קָאָכֵיל! אֶלָּא אָמַר רָבָא: הַאי אֶפְשָׁר לְמִטְעֲמֵיהּ, וְהַאי לָא אֶפְשָׁר לְמִטְעֲמֵיהּ.
פירוש רש"י על חולין קי״א ב:ט׳
9 סוף סוף האי היתירא לידי איסורא אתי - כשנותנו בכותח:
10 האי - צנון אפשר לו לישראל לטועמו קודם שיתננו בכותח והאי מותר דקאמר כגון שטעמו בתחלה ולא היה בו טעם שמנונית:
11 והאי - דם הקערה:
12 לא אפשר למטעמיה - לפי שאסור הוא הלכך אין לו תקנת היתר: