רש"י על חולין ק״ט א:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ק״ט ע״א:ח׳ רש"י על חולין ק״ט ע״ב:א׳ »

1 חולין פתח ↗

מַתְנִי׳ הַכְּחָל – קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת חֶלְבּוֹ. לֹא קְרָעוֹ – אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. הַלֵּב – קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ, לֹא קְרָעוֹ – אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו.

2 דרישה פתח ↗

ודם שבשלו בחלב פטור כו' משום בשר בחלב משמע הא משום דם לוקין עליו ז"ל ב"י ויש לתמוה מדאמרינן בהקומץ רבה דם שבשלו אינו עובר עליו ומיהו רש"י בפרק כל הבשר אמתניתין קורעו ומוציא את דמו כתב דדם שבשלו חייב עליו כרת וצ"ל דס"ל דההוא דהקומץ רבה אתיא דלא כהלכתא ונראה שזהו דעת הרמב"ם עכ"ל ולפי מה שהבין הב"י הנ"ל דעת הרמב"ם שכלל חלב מתה ודם ועלייהו קאי מ"ש ואין לוקין משום בשר בחלב אפשר לומר דלק"מ דאחלב מתה לחוד קאי ולא אדם דבדם פטור אף ממלקות דדם כמו שכתוב הבית יוסף שהוא דם מבושל אלא שזה נראה לב"י לדוחק הואיל ובדם סליק משמע דעליה קאי. ומ"ש ב"י דס"ל דדם שבשלו דאורייתא בס"ס ע"ו הביא רבינו דעת הרשב"א בבי דוגי שכתב ז"ל ואם עבר ונתן אפי' מלח הרבה מותר שאין בו איסור דאורייתא כיון שנתבשל הדם כו' מזה מוכח דס"ל דדם שבשלו דרבנן. ורבינו העתיק לעיל דעת הרשב"א סתמא וכאן דברי הרמב"ם סתמא והם סותרין זא"ז. ונראה דה"ק הכא שעל דם שבשלו אין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב זהו אליבא דכ"ע אבל אין לוקין עליו משום דם זהו לא פירש בדבריו והוא תלוי במחלוקת המ"ד כנ"ל וכ"ל:

2 נקודות הכסף על שולחן ערוך יורה דעה פתח ↗

ש"ך ס"ק ט"ו נמשך אחר דברי ב"י ומביא פירש"י בפ' כל הבשר חולין דף ק"ט ע"א דסובר דחייב כרת וכתב ב"י וס"ל לרש"י דההיא דקומץ אתיא דלא כהלכתא ונראה שזהו דעת הרמב"ם ע"ש משמע מדבריו דלית הילכתא כזעירא דאמר דם שבישלו ושמלחו אינו עובר עליו ולא מצינו שום חולק על זעירא ולפענ"ד שדעת רש"י ורמב"ם שוין אבל לא מטעמיה אלא דהם סוברים כמסקנא דגמ' במנחות דף כ"א ע"א דמשני כאן בחטאת החצונית וכאן בחטאת פנימית ופרש"י הא דאמר זעירא אינו עובר עליו חטאת פנימית כגון פרים ושעירים הנשרפים ובאמת יש לתמוה על כל הני פוסקים דס"ל דם שבשלו אינו עובר עליו הלא למסקנא זעירא מיירי דוקא בחטאת פנימי אבל בחטאת חיצוני עובר עליו. ויש ליישב בדוחק וכיון שכן זעירא הוא אליבא דהלכתא רק דמיירי בחטאת פנימי' וא"כ לא מוכח מידי דדם שבישלו שאינו עובר ודברי הרמב"ם ורש"י ברורים הם ונסתלקה ג"כ קושית תוס' על רש"י הנ"ל בפ' כל הבשר ובמנחות ע"ש. ועוד ל"ל דאפילו להרמב"ם ורש"י דסוברים דעובר עליו הוא דוקא בחטאת פנימי אבל לא בחטאת חיצוני משום דרחמנ' אמר ולקח ונתן והאי דבר לקיחה ונתינה א"כ י"ל דמודי' להפוסקים בדם שבשלו או שמלחו ר"ל דאם הדם יצא מבשר ע"י מליחה כמו שנזכר לעיל בסי' ס"ט מודים הרמב"ם ורש"י דאינו עובר עליו וזהו בחטאת החיצונה ג"כ פטור וכל שאינו ראוי לחטאת אינו עובר עליו ורמב"ם מיירי שבישל דם בעין בחלב וגם רש"י סובר דשאני לב הוא כדם בעין שדם כנוס בתוכו כמ"ש ב"י בס"ס ע"ב משא"כ בדם שיצא ע"י מליחה ובישול ואפשר דכל הפוסקים מודים להרמב"ם בזה. ובזה יתורץ קושית התו' לעיל על רש"י ולפ"ז הא דקי"ל להפוסקים דדם שבישלו ושמלחו אינו אלא דרבנן מיירי נמי בכה"ג ובזה מתורץ קושי' שהקשיתי לעיל על כל הפוסקי' דלכאורה הוא נגד הש"ס והשתא א"ש דמה שאמר זעירא אינו עובר עליו מטעם דאינו ראוי למזבח ודם שיצא ע"י בישול ומליחה הוא ג"כ אינו ראוי ואינו עובר עליו ודוק:

2 פרי מגדים על יורה דעה פתח ↗

העיקר הא' אחקור בו אם מליחה זו שאנו מולחין בשר לקדירה מן התורה היא או מדרבנן ומה שהביאנו לזה הוא לפי שראיתי מחלוקת בדם שבשלו אי הוה ד"ת או דרבנן ואכתוב בקיצור. עיין רש"י חולין ק"ט א' ד"ה הלב ודף ק"כ א' ד"ה הקפה כתב באלו המקומות דם שבישלו אפי' כרת חייב יע"ש והב"י בסי' פ"ז כתב דהר"מ סובר כרש"י דם שבישלו עובר עליו. ועיין בהמ"א פ"ו ה"ו כתב המ"מ דלא נתבאר בדברי רבינו דם שבשלו אי חייב עליו או לאו ועיין לח"מ שם. וי"ל דה"ק לא נתבאר לענין כרת אבל מלקות חייב. או אפשר אפי' מלקות אין בו ומ"ש בפ"ט ה"ד בישל בחלב מתה או דם פטור ואין לוקין על אכילתו משום בב"ח משמע דהיה לוקה משום דם לא קאי כ"א אחלב מתה דלוקה משום נבילה כמ"ש הב"ח בקו"א סימן פ"ז וע"ש פרישה דסובר דלית בחלב מתה כ"א איסור דרבנן כמו ביצת נבילה ולדידיה ע"כ קאי אדם. ואני תמה על עצמי איך יאמר חלב מתה מותר מ"ה והא ציר נבילה ד"ת הוא כמבואר סימן פ"א מהטמאין ומוכח בבכורות ו' ב' דחלב הוה כמו ציר דפריך למה לי גמל ועיין שם תוס' ד"ה לאסור וה"ה ציר נבילה וחלב שלה הוה וודאי ד"ת. וגם מלקות אין בו ודינו כח"ש כמ"ש הר"מ ז"ל בפ"ג ממ"א ה"ו ועיין מ"מ שם דלאו מבשרם קא ממעט להו אלא כיון דמריבוי' אתא אין לוקין עליו עיין בשרשי הר"מ ז"ל. ובספר שושנת העמקים אבאר בזה. ותדע בעוף לא נאמר מבשרם כמ"ש המ"מ. ועיין תוס' פסחים כ"ב א' ד"ה והרי ושבת ע"ז א' ד"ה הואיל דם לאו בכלל נבילה מדלא משני בשהותרה נבילה הותרה דמה. ועיין בפ"א מהל' אבות הטומאה ה"ד דם נבילות אין מטמא אדם וכלים אלא כמשקין טמאים ואם כן האם אמר יאמר דחלב שעיקרו מדם יהיה בכלל לא תאכלו כל נבילה וודאי אין בו כ"א איסור תורה כמו ח"ש וא"כ ע"כ כשכתב הר"מ ואין לוקין על אכילה משום בב"ח על הדם לחודיה קאי דלוקה משום דם וכדאמרן. אבל התוס' חולין ק"ט א' ד"ה הלב וק"כ א' ד"ה הקפה כתבו ההיא דכריתות קודם בישול מיירי הא לאחר בישול אין עובר עליו ואכתי י"ל איסור תורה איכא אלא שבקי"א א' ד"ה דם כתבו בפי' דם שבישלו דרבנן והוא דעת הרא"ה בב"ה ע"ה ב' ומשמרת הבית הסכים עמו ומ"מ כתב דלאו בכל ספקותיו מקילין כיון שקרוב מאד לאיסור תורה. ובדף קכ"ז ב' כתב קשיא מפינכא אבה"ע הביא הטור קכ"א אמאי תברה ליעביד הגעלה בדרבנן. ועסי' ע"ו בבי דוגי הביא הטור דברי הרשב"א דם שבשלו דרבנן מסוגיא דמנחות כ"א וכ"כ האחרונים ועפר"ח אות א' ואמנם אין להקל בספיקן כ"א היכא דאיתמר בפי' כמ"ש במ"ה או שיש צדדים בלא"ה ולפ"ז כפי הנראה דמליחה לקדירה מדרבנן הוא ולקמן אבאר עוד. עיין פסחים כ"ב ב' תוס' ד"ה ומה דלא קאמר ק"ו מדם דלא הוה בכלל נבילה. והנה הא דפריך א ור"ש ע"כ הק"ו כפשוטו דלדידיה אין בג"ה בנ"ט ולאו בכלל נבילה וקשיא אמאי לא אמר ק"ו מדם דלא הותר מכללו ואם נאמר דם שבשלו דרבנן יש פירכא מה לדם שכן יש היתר לאיסור ועיין קידושין בערלה יע"ש וא"כ קשיא קצת התוס' לשיטתם בחולין מה הוקשה להם ק"ו מדם ובפסחים אבאר עוד:

1 מתני' לא קרעו אינו עובר - על אכילתו ללקות ולא על בשולו דלאו חלב מקרי. ובגמרא מפרש אי איכא מיהא איסורא דרבנן או לא:

2 הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו - להיות בכרת ובמס' כריתות דף כב. מוקים לה בלב עוף שאין בדמו כזית אבל בבהמה חייב כרת אם לא קרעו לאחר בשולו אבל בשרו אינו נאסר שהלב חלק הוא ואינו בולע והכי נמי אמרינן בפסחים דף עד: שאני לב דשיע:

2 כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה פתח ↗

א סעיף א' צריך להדיח הבשר קודם מליחה. ולענין דם שמלחו או בשלו אי הוי איסורו מדאו' או מדרבנן איכא בזה פלוגתא דרבוותא דדעת רש"י בחולין דף ק"ט ע"א בסופו ד"ה הלב דדם שבשלו חייב עליו כרת וכ"ה בדף ק"ך ע"א ד"ה הקפה יעו"ש וכתב ב"י בסי' פ"ז ונראה שזהו דעת הרמב"ם. וכ"כ הפליתי סוף או' א' דדעת הרי"ף והרמב"ם כרש"י. וכ"כ המחב"ר או' א' דדעת הרמב"ם פ"ו דמ"א דין ו' כרש"י יעו"ש. וכ"כ הרדב"ז ח"א סי' קצ"ט. אבל התו' שם בחולין דף ק"ט ע"א ד"ה הלב ובדף ק"ך ע"א ד"ה הקפה כתבו דדם שבשלו אינו עובר עליו. וכ"כ הפר"ח או' א' דדעת התוס' והרשב"א והר"ן והרא"ה בפשיטות דדם שמלחו לא אסיר אלא מדרבנן והב"ד המחב"ר שם וכתב דכ"ה דעת הריטב"א בחי' לחולין דף קי"א יעו"ש. וכ"נ דעת ב"י שכתב בסי' זה על דברי הסמ"ק שכתב נכרי המשמש בבית ישראל וכו' דאין הנכרי נאמן אלא בעדות אשה ה"ד באיסור דאו' אבל באיסור דרבנן נאמן במסל"ת והאי נמי איסורא דרבנן דכיון דמליח כרותח הוי דם שבשלו ואינו עובר עליו עכ"ל וכ"כ בסוף סי' זה על מה שתמה המ"מ על הרשב"א וכתב עליו ב"י ול"נ שאין כאן מקום תימה דכיון דדם שמלחו אינו עובר עליו לא חשו לגזור בו עכ"ל וכן הסכים הפר"ח סוף או' א' מיהו הער"ה או' א' כתב נראה עיקר להחמיר כדעת רש"י והרמב"ם דדם שמלחו או בשלו דאו' וכתב עוד דאף למ"ד דרבנן כתב הרשב"א במ"ה דף ע"ה דכיון דעיקר הדם דאו' החמירו בספקו כשל תורה יעו"ש. נמצא דדבר זה בפלוגתא שנייא וע"כ נראה דאם יש עוד איזה צדדין להקל יש לסמוך אמאן דאמר דם שמלחו או בשלו דרבנן והולכין בספיקו להקל. ועיין עוד לקמן סי' פ"ז או' ן'.

2 נחל איתן על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות פתח ↗

ואם בישל הלב ולא קרעו וכו' אם היה לב בהמה חייב כרת שהרי יש בו כזית מדם. כתב הרב המגיד יש מי שכתב דוקא כשאכלו קודם בישול אבל לאחר בישול לא דדם שבישלו אינו חייב עליו כדאיתא במנחות ולא נתבאר זה בדברי רבינו. ויש להקשות שהרי נתבאר זה ממ"ש רבינו לקמן בפ"ט דין ו' דהמבשל דם בחלב לא היו לוקין על אכילתו משום בשר בחלב דמשמע דלוקין מיהא משום אכילת דם ואע"פ שבישלו וכמ"ש הב"י והש"ך ביו"ד סי' פ"ז. וכן הוא דעת רש"י בפ' כל הבשר חולין דף ק"ט דף ק"כ. ומה שהקשו התוס' על זה מהסוגיא דמנחות י"ל שסמך עצמו על הברייתא דתניא התם דף ק"כ הקפה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב וס"ל דהיינו הקפה באור וכמו שפירש"י דהוי דומיא דחלב דאיירי שהמחהו באור דאי בחמה חי הוא ופטור עליה כדאמרינן בפסחים דף כ"ד דאוכל חלב חי פטור וכבר הרגישו התוס' התם ונדחקו התם דלצדדים קתני ועיי' בספר בינת אדם ונראה דאישתמיטתיה דברי התוס' דפסחים שזכרתי אבל רבינו ורש"י ז"ל לא ס"ל לומר כן ועל כרחך ס"ל דסוגיא דמנחות אתיא דלא כהילכתא וכמ"ש ב"י. ובחנם כתב הפר"ח סי' ס"ט שאינו יודע למה דחו הסוגיא דמנחות מהלכתא והוא מחמת הסוגיא הנ"ל ועיי' בכרתי ופלתי שהאריך ליישב דעת רבינו ורש"י מקושיית התוס' גם הביא ראיה לדבריהם מ"מ רוב הפוסקים מקילין בזה:

2 גבורת ארי על יומא פתח ↗

מלואים: והני תלתא קראי בדם ל"ל וכו' ק"ל הא סוגין אדר"מ ור"י ור"ש קיימא והניחא לר"מ צריך מיעוטי לדם מכל הני משום דאית ליה איסור חל על איסור באיסור כולל ואיסור מוסיף כדאמרי' בפ"ג דיבמות דף ל"ג והני כולהו אית בהו א"כ מיגו דחייל איסור פיגול ונותר אבשר ס"ד דחייל נמי אדם קמ"ל קרא דלא וה"נ לר"י ניחא דשמיע לן בספ"ז דחולין דף ק' דא"ל איסור חל על איסור באיסור חמור דקאמר גיד הנשה נוהג בטמאה שכן חמיר שנוהג בבן נח ואיסור הנא' איסור חמור מקרי כדמוכח בההיא סוגיא גבי האוכל גיד הנשה של עולה וכמו שפירשו התוס' התם והרי דם שרי בהנאה ופיגול נותר ומעילה איסורי הנאה נינהו וסד"א דחיילי על איסור דם קמ"ל קרא דלא אבל לר"ש דלית ליה איסור חע"א בשום ענין אפי' באיסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור חמור כדדייק הגמרא בפ"ב דקדושין ובפ"ב דפסחים דף ל"ו ובפ"ה דכריתות דף כ"ג מהא דאמר ר"ש האוכל נבילה ביוה"כ פטור ל"ל קרא למעוטי דם מכל הני תיפוק ליה דאין איסור חל על איסור והניחא למ"ד התם בספ"ה דכריתות אליבא דר"ש דבקדשים גלי קרא דאיסור חל על איסור ודייק לה מדכתיב כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה ואתי איסור מיתה וקא חייל על איסור חלב דבכרת שפיר אלא למ"ד התם אליבא דר"ש דאפי' בקדשים אין איסור חל על איסור בשום ענין דתניא אין פיגול בעולין ואין נותר בעולין והאי כל חלב מוקי לה בולדות קדשים וקסבר ולדי קדשים בהווייתן הן קדושים דתרווייהו בהדי הדדי אתו התינח דצריך קרא למעוטי דם ממעילה דאיכא למימר דמשום ולדי קדשים קאתי למעוטי דאיסור דם ואיסור מעילה בהדדי קאתו דס"ד דחייל איסור מעילה על דם קמ"ל קרא דלא אלא איסור טמא ונותר אפי' בולדי קדשים לא משכחת לה דחייל עד שעת הקרבה ולעולם איסור דם קדים וכיון דאין איסור חל על איסור בקדשים קרא למעוטי דם מנותר וטמא ל"ל תיפוק ליה דאין איסור נותר וטמא חל על איסור דם דקדים והא ליכא למימר דנ"מ אם אכל חצי זית בשר נותר וטמא וחצי זית דם מנותר וטמא משלימו לכזית דהתם משום אין איסור חל על איסור אין לפוטרו משום נותר וטמא כיון דמאיסור דם אינו אלא ח"ש וס"ד דחייל איסור נותר וטמא על איסור דם של ח"ש קמ"ל קרא דאין על דם שם נותר וטמא כלל ואע"ג דס"ל לר"ש בפ"ג דמכות כל שהוא למכות וא"כ תיפוק ליה משום איסור דם ליתא הא קאמר התם לא אמרו כזית אלא לענין קרבן ודם בר קרבן הוא ובעי כזית אפי' לר"ש וה"נ פיגול ונותר בני קרבן נינהו ומודה ר"ש דצריך כזית בין במזיד לענין כרת בין בשוגג לענין קרבן דהא ליתא דכבר הוכחתי לקמן ברפ"ב דמכילתין דף ע"ג דאין איסור חל על איסור דח"ש נמי ומהא דספ"ה דכריתות גופיה מוכח כן דאל"כ מנ"ל להגמ' להוכיח מהא דאשר לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה דאיסור חל על איסור בקדשים דילמא נ"מ לח"ש איסור קדשים קלים וח"ש בשר ק"ק דמצטרפין למעילה ומאיסור חלב ליכא אלא ח"ש וכיון דחלב בר קרבן וכרת הוא אפי' לר"ש בעי כזית ומאי פריך למ"ד לר"ש בקדשים אין איסור חל על איסור כל חלב לה' מאי עביד ליה א"ו ש"מ דעל ח"ש אין איסור חל על איסור ועוד הבאתי ראיות לזה וה"נ משמע לי מדברי רש"י שפי' חד למעוטי מנותר שאם אכל וכו' מכרת נראה משום דק"ל דאי בהזיד בשניהם בדם ונותר או בטומאה ודם ל"ל למעוטי תיפוק ליה דחייב כרת משום דם והשתא ל"ל לדחוקי הכי הא כיון דע"כ מיירי בדליכא אלא ח"ש מדם דאל"כ תיפוק ליה דאין איסור חל על איסור וא"כ איכא למימר אפי' בהזיד בדם נמי אלא ודאי משכחת לה לרש"י דאפי' בדאיכא כשיעור מדם נמי מיירי ובכה"ג א"א לאוקמי אלא בדשגג בדם ואע"ג דאיכא נמי לאוקמי במזיד ובח"ש אפ"ה כיון דמיירי נמי בכשיעור וא"א אלא בדשגג בדם רש"י חדא מתרי טעמי נקט מ"מ קשיא ל"ל למעוטי דם מנותר וטמא למ"ד אליבא דר"ש דבקדשים נמי אין איסור חל על איסור וי"ל דאע"ג דאין איסור חל על איסור מ"מ משכחת לה דאתי איסור דם ואיסור נותר וטמא בבת אחת ובאיסור בת אחת מודה ר"ש דתרוייהו חיילא כדאמרינן גבי ולדות קדשים וה"ד כגון דאייתי ב' שערות לבתר שחל על קרבן זה איסור נותר וטמא דכי מייתי ב' שערות השתא אתו וחל עליה איסור דם ונותר וטמא בבת אחת דהא בעוד דלא אייתי ב' שערות לאו בר עונשין הוא וכה"ג מוקי לה בסוף פ"ג דיבמות דף ל"ג גבי זר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה דהו"ל איסור בת אחת ואפי' לר"ש חיילי כגון דאייתי ב' שערות בשבת ואייתי ב' שערות ואיטמי לי' דכולהו בהדי הדדי אתו ובאמת מההיא סוגיא פ"ג דיבמות ק"ל אהא דספ"ה דכריתות דמקשי אהא דרבי רחמנא אימורי קדשים קלים למעילה ולטומאת הגוף הא אין איסור חל על איסור הל"ל בדאיטמא ואייתי ב' שערות אח"כ וכן בדאייתי ב' שערות בתר הקדשה דבהמה זו דאיסור חלב וטומאה ומעילה בבת אחת קאתו אלא שאין להאריך כאן בזה. עוד י"ל למאי דאמרינן פ"ג דמנחות דף כ"א דם שבשלו או מלחו אין עוברין עליו בלא"ה לא קשה מידי דמש"ה מיעטו קרא לדם מנותר וטמא אע"ג דאין איסור חל על איסור נ"מ אע"ג שבישלו או מלחו דפקע איסור דם אפ"ה קמ"ל קרא דליכא איסור נותר וטמא ומעילה בדם קדשים מיהו כ"ז לדעת הפוסקים דפסקו הכי מ"מ קצת פוסקים ס"ל דדם שבישלו או מלחו ע"ע וכ"ד רש"י בפ"ח דחולין דף ק"ט גבי הא דתנן הלב קורעו ומוציא את דמו וכמ"ש התוס' שם א"א לאוקמי הכי וזה תלוי בדקדוקי סוגיא זו דפ"ג דמנחות דנ"ל לפי מסקנת רבא ור"פ התם דם שבישלו או מלחו ע"ע וכבר ביררתי ד"ז בתשובה באריכות אין זה מקומו לפיכך מחוורתא כפי' קמא:

« רש"י על חולין ק״ט ע״א:ח׳ רש"י על חולין ק״ט ע״ב:א׳ »