רש"י על חולין ק״ז ב:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ק״ז ע״ב:ה׳ רש"י על חולין ק״ז ע״ב:ז׳ »

6 תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב: לֹא יִתֵּן אָדָם פְּרוּסָה לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל שַׁמָּשׁ, אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁנָּטַל יָדָיו. וְהַשַּׁמָּשׁ מְבָרֵךְ עַל כׇּל כּוֹס וָכוֹס, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל כׇּל פְּרוּסָה וּפְרוּסָה. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מְבָרֵךְ עַל כׇּל פְּרוּסָה וּפְרוּסָה.

פירוש רש"י על חולין ק״ז ב:ו׳

6 השמש מברך על כל כוס וכוס - לפי שאין קבע לשתיית השמש שאינו יודע אם יתנו לו עוד הלכך אסח דעתיה מן השתיה:

7 ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה - דבטוח הוא שלא ימנעו ממנו לחם:

« רש"י על חולין ק״ז ע״ב:ה׳ רש"י על חולין ק״ז ע״ב:ז׳ »