רש"י על חולין ק״א ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ק״א ע״ב:ג׳ רש"י על חולין ק״א ע״ב:ה׳ »

4 שְׁלַח רַב יִצְחָק בַּר יַעֲקֹב בַּר גִּיּוֹרֵי מִשּׁוּם דְּרַבִּי יוֹחָנָן: לְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, לְמַאי דַּאֲפַכַן, שָׁגַג בְּשַׁבָּת וְהֵזִיד בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים – חַיָּיב, הֵזִיד בְּשַׁבָּת וְשָׁגַג בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים – פָּטוּר.

פירוש רש"י על חולין ק״א ב:ד׳

4 למאי דאפכנא - ומוקמינא דאיהו פטר:

5 שגג בשבת - ששכח שהוא שבת:

6 והזיד באיסור יום הכפורים - שהיה יודע שהוא יום הכפורים:

7 חייב - חטאת משום שוגג שבת. אבל שגג באיסור יום הכפורים ששכח שהוא יום הכפורים אבל יודע הוא שהוא שבת פטור משתיהן וטעמא מפרש ואזיל:

« רש"י על חולין ק״א ע״ב:ג׳ רש"י על חולין ק״א ע״ב:ה׳ »