רש"י על חגיגה כ״ד ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חגיגה כ״ד ע״ב:ב׳ רש"י על חגיגה כ״ד ע״ב:ו׳ »

4 וְלִפְסוֹל אֲבָל לֹא לְטַמֵּא תַּנָּאֵי הִיא. דִּתְנַן: כׇּל הַפּוֹסֵל בִּתְרוּמָה — מְטַמֵּא יָדַיִם לִהְיוֹת שְׁנִיּוֹת, וְיָד מְטַמֵּא חֲבֶירְתָּהּ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יָדַיִם שְׁנִיּוֹת הֵן, וְאֵין שֵׁנִי עוֹשֶׂה שֵׁנִי בַּחוּלִּין.

פירוש רש"י על חגיגה כ״ד ב:ד׳

4 ולפסול - את הקדש הוא דאמר יד מטמא חבירתה אבל לא לטמא:

5 אין שני עושה שני - אין יד שהיא שניה עושה את חבירתה שניה מכלל דשמעי' לר' יהושע דאמר היד מטמא את חבירתה להיות כמותה:

« רש"י על חגיגה כ״ד ע״ב:ב׳ רש"י על חגיגה כ״ד ע״ב:ו׳ »