רש"י על חגיגה כ׳ ב:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חגיגה כ׳ ע״ב:ד׳ רש"י על חגיגה כ׳ ע״ב:ח׳ »

1 תוספתא כפשוטה על חגיגה פתח ↗

7-9. שמטבילין כלים בתוך כלים, כוסות בתוך כוסות. תמחויין בתוך תמחויין, בתרומה אבל לא בקדש. פיסקא ממשנתנו רפ"ג, ועיין כלים פכ"ה מ"ט, ותוספתא שם ב"ב פ"ג הי"ב. והוסיפה התוספתא כאן כבאור ל"כלים בתוך כלים": כוסות בתוך כוסות, תמחויין בתוך תמחויין. ובבבלי כ"א א' ואילך נחלקו בזה אמוראים. ר' אילא סובר שאיסור הטבילה לקודש הוא משום חציצה, מפני שכובדו של הכלי הפנימי חוצץ, שאין המים נכנסים בין העליון לתחתון. ורבא סובר שהטעם הוא משום גזירה שמא יטביל מחטין וצנורות בתוך כלי שאין בפיו נקב מרווח כשפופרת הנוד, עיי"ש. ואמרו שם כ"ב א', שלמ"ד שהטעם הוא משום חציצה אין מטבילין אפילו בסל וגרגותני, שהרי סוף כל סוף הכלי הפנימי מכביד גם על הסל, ואין המים נכנסים בנתים, אבל למ"ד שהטעם הוא משום גזירה שלא יטביל בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד, מותר להטביל בתוך כלים שאין במינם שפיהם צר. ותלו שם את המחלוקת של האמוראים במחלוקת הת"ק ואבא שאול בברייתא שלהלן בסמוך.ברם בירושלמי לא נזכר אלא הטעם של חציצה, אעפ"י שהזכירו שם את המחלוקת של החכמים ואבא שאול שלהלן, וכן, כנראה, פירשו שם גם את התוספתא באן ולהלן בסמוך. ואף הר"מ בפיה"מ פירש את משנתנו משום חציצה,15ואמרו בירושלמי בריש פ"ג: ר' לא בשם ר' יוחנן אם היה דבר טמא כבד כליטרא אין מטבילין אותו, כלומר אפילו לתרומה, שאם הפנימי כבד מאד יש באמת לחשוש שהמים לא יחדרו כלל תחת קרקעית הפנימי. ועיין מ"ש הגאון רג"ח מראדזין בסדרי טהרות כלים, רכ"ז ע"ג, ד"ה ר' לא, אבל פשוטם של דברים הם כפי' בעל ק"ע בירושלמי. כפשוטה של משנתנו, אעפ"י שלהלכה פסק רפי"ב מה' אבות הטומאה כרבא. והברייתא שלנו דייקה ושנתה שאין טובלין כלים קטנים בתוך קטנים, וכן כלים גדולים שפיהם רחב בתוך גדולים שפיהם רחב, שהרי תמחוי היא קערה גדולה ורחבה, כפי שיוצא מכמה מקורות עיין משנת כלים פי"ז מ"ב ובמלונות בערך תמחוי. וכנראה שהוא הדין כלים קטנים בתוך גדולים, הואיל והטעם הוא משום חשש חציצה. ובר"ח כ"ב א': ורבא סבר כי אמרינן אין מטבילין בתוך כלים, כגון כוסות בכוסות, או כוסות בקערות, או קערות בקערות, וכיוצא בהן שיש בהן מי שפיהן צר וכו'. וכנראה שרבינו ניסח ע"פ התוספתא ורצה לפרשה אפילו לשיטת רבא, ופירש תמחוי "קערה", ואף בקערות יש מין שפיהן צר. ובמאירי, עמ' 47: שלא נאמרה גזרה זו אלא בכלים שיש במינן שפיהם צר, כגון אשישה וצלוחית והדומים להם, אבל כלים שאין במינן שפיהם צר, כגון סלים וקערות מותר וכו'. ולפי שיטה זו בהכרח שהתוספתא שלנו מתפרשת משום חציצה גרידא.ועיין ברש"י למשנתנו כ' ב' שפירש שאפילו שני הכלים טמאים אין מטבילים כלי בתוך כלי לקודש, ובתוספות כ"ב א' ד"ה מאי פירשו שאם שניהם טמאים מטבילין אף לקודש גם לר' אילא,16הסובר שהטעם הוא משום חציצה. ועיין בתוספ' רי"ד כ"ד א' ד"ה והני מילי. וכן פסק הר"מ בפי"ב מה' אבות הטומאה סה"א. ועיין בס' ראשון לציון כ"א ב' ובשיח יצחק כ"ב א' ד"ה שם והני מילי, להלן שם, ל"ח ע"ג. אבל הנכון בפיה"מ להר"מ מקוואות פ"ו מ"ב: אין מטבילין כלים לתוך כלים טהורים לקודש, כמו שהוא בהוצ' דירינבורג, עמ' 96, ובכי"י.

2 חגיגה פתח ↗

חוֹמֶר בַּקֹּדֶשׁ מִבִּתְרוּמָה, שֶׁמַּטְבִּילִין כֵּלִים בְּתוֹךְ כֵּלִים לִתְרוּמָה, אֲבָל לֹא לַקֹּדֶשׁ. אֲחוֹרַיִים וָתוֹךְ וּבֵית הַצְּבִיטָה בִּתְרוּמָה, אֲבָל לֹא בַּקֹּדֶשׁ.

3 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה אחוריים. כלי הראוי להשתמש כו'. משמע דדוקא אם אחוריים ראוים לתשמיש הוא דחשיבי לענין זה דאם נטמאו לא נטמא תוכו. אבל באינן ראויים לתשמיש מבטלי לגבי תוכו ואם נטמאו נטמא גם תוכו. אולם לא משמע כן בכ"ד. ואולי מפרש חלוקת אחוריים ותוך כו' דמשנתנו היינו דאפי' נטמא התוך השאר טהורים וכ"מ ממ"ש כל תשמיש כו' שאם נטמא זה לנ"ז. לכן פי' דמיירי דראוי להשתמש כו' להכי דינייהו כמו הרובע וחצי הרובע דבפ' כ"ה דכלים מ"ד ע"ש. אבל לקמן כב ב פי' על אוגנו ג"כ דראוי לתשמיש ואפ"ה תני נטמא תוכו כולו טמא. וכן הרע"ב דנמשך אחריו לפרש דכולם ראוים לתשמיש ואפ"ה לא כתב רק אם נטמא אחוריו כו' לא נטמא כו' ואם נטמא ב"צ כו' דמשמע דאם נטמא תוכו כולו טמא וכ"מ מהגמ' דהביאה לפרושי מתני' להא דתנן כלי כו' נטמא תוכו כולו טמא. מוכח דכוונת משנתנו נמי הכי הוא וצ"ע. ובעיקר פי' משנתנו נלע"ד דבית הצביטה הוא שמוש בית יד וריו"ח דמפרש מקום שנקיי הדעת צובטין הוא כפי' הרע"ב והוא מהרמב"ם ודלא כפרש"י ולפי מאי דאיתא בפכ"ה דכלים מ"ו ידות הכלים קילי טפי דאם נפלו עליהם משקין טמאים מנגבן בלבד והן טהורין. ועי' בר"ש שם ברה"פ מה שהביא מהתוספתא. נמצא יש ג' חלוקי דינים. א' נטמא תוכו כולו טמא. ב' נטמא אחוריו המה לבדם טמאים. ג' נטמא בית צביטתו ואולי נכללים בשם זה כל הני דחשיב התם כנים ואוגנים כו' מנגבו וטהור. ולזה אמר כאן דהני ג' חלוקים הן לתרומה. אבל לא בקדש דבאיזה מהן שנטמא כולו טמא. כנ"ל נכון בעז"ה:

4 חגיגה פתח ↗

7 מתני' חומר בקדש מבתרומה כו' - שמטבילים כלי בתוך כלי ששניהם טמאים:

8 אבל לא לקדש - בגמרא מפרש טעמא:

9 אחוריים ותוך ובית הצביטה לתרומה - כלי הראוי להשתמש בתוכו ומאחוריו ובית צביטתו כל תשמיש ותשמיש שבו חשוב כלי בפני עצמו לענין תרומה שאם נטמא זה לא נטמא זה ובטומאות דרבנן קאמר כדמפרש בגמ':

10 אבל לא לקדש - שאם נטמא אחד מהן כולו טמא לקדש:

« רש"י על חגיגה כ׳ ע״ב:ד׳ רש"י על חגיגה כ׳ ע״ב:ח׳ »