רש"י על חגיגה ט״ו א:ה׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חגיגה ט״ו ע״א:ד׳ רש"י על חגיגה ט״ו ע״א:ו׳ »

5 אַחֵר קִיצֵּץ בִּנְטִיעוֹת, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ״. מַאי הִיא? חֲזָא מֶיטַטְרוֹן דְּאִתְיְהִבָא לֵיהּ רְשׁוּתָא לְמֵיתַב לְמִיכְתַּב זַכְווֹתָא דְיִשְׂרָאֵל, אֲמַר: גְּמִירִי דִּלְמַעְלָה לָא הָוֵי לֹא יְשִׁיבָה וְלֹא תַּחֲרוּת, וְלֹא עוֹרֶף וְלֹא עִיפּוּי. שֶׁמָּא, חַס וְשָׁלוֹם, שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת הֵן.

פירוש רש"י על חגיגה ט״ו א:ה׳

5 אחר קיצץ בנטיעות - קלקל ועיות כשנכנס לפרדס ומקצץ הנטיעות ולפי שדימה אותן בתחלת הדברים לנכנס לפרדס נקט לישנא דקיצץ בנטיעות:

6 לא עמידה - לא גרסינן:

7 לא עורף - דבכל צדיהן יש להם פנים:

8 עיפוי - עיפות:

« רש"י על חגיגה ט״ו ע״א:ד׳ רש"י על חגיגה ט״ו ע״א:ו׳ »