רש"י על ברכות ה׳

1 ואם תלמיד חכם הוא – שרגיל במשנתו לחזור על גרסתו תמיד דיו בכך:

2 ירגיז יצר טוב – שיעשה מלחמה עם יצר הרע:

3 ודומו סלה – יום הדומיה הוא יום המות שהוא דומיה עולמית:

4 זה מקרא – חומש שמצוה לקרות בתורה:

5 זו משנה – שיתעסקו במשנה:

6 זה גמרא – סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה. אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במס' סוטה דף כב.:

7 כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו – להרוג את המזיקין:

8 מאי משמע – דבקריאת שמע:

9 ובני רשף יגביהו עוף – העוף מסלקם ממך:

10 התעיף עיניך בו – אם תכפל וסגרת עיניך בתורה היא משתכחת ממך:

11 קטב מרירי – זה שם שד הצהרים במסכת פסחים דף קיא::

12 ולחומי רשף – כתיב בין רעב למזיקין נדרש לפניו ולאחריו יסורין ומזיקין:

13 אפילו תינוקות של בית רבן יודעים – שהתורה מגינה שלמדין מספר חומש אם שמוע תשמע כל המחלה אשר שמתי וגו'. ואפילו הקטנים שלא הגיעו לספר איוב כבר למדו:

14 החשיתי מטוב – מן התורה:

15 וכאבי נעכר – מכה עכורה:

16 המוכר עצב – שפירש הימנו דבר חשוב כזה ומתוך דוחקו מכרו:

17 ושמח – שהרי הקב"ה מזהירם מלעזוב אותה ומשבחה לפניהם בלקח טוב אחר שנתנה להם:

18 פשפש ולא מצא – לא מצא עבירה בידו שבשבילה ראוין יסורין הללו לבא:

19 אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו – שבשביל יסורין צריך אדם לבא לידי תלמוד תורה:

20 יסורין של אהבה – הקב"ה מייסרו בעוה"ז בלא שום עון כדי להרבות שכרו בעולם הבא יותר מכדי זכיותיו:

21 וה' חפץ דכאו החלי – מי שהקב"ה חפץ בו מחלהו ביסורין:

22 אשם – קרבן:

23 נפשו – מדעתו:

24 דבר זה – שאשרי אדם אשר תיסרנו יה:

25 מתורתך תלמדנו – כלומר מתורתך אנו למדין אותו:

26 נאמר ברית ביסורין דכתיב אלה דברי הברית – אחר הקללות נאמר במשנה תורה:

27 אף יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם – גרסי':

28 ודרך חיים – חיי העוה"ב הויין לו תוכחות מוסר לאדם:

29 ובנים – קא סלקא דעתיה הקובר את בניו:

30 ארבע מראות – שאת ותולדתה בהרת ותולדתה. בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל. שאת כצמר לבן שניה לה כקרום ביצה:

31 הא לן והא להו – בא"י שערי חומה מקודשות בה ומצורע טעון שילוח חוצה להן אינן יסורין של אהבה. בבל שאין טעונין שילוח והן מזבח כפרה הוו יסורין של אהבה:

32 בצנעא – תחת בגדיו:

33 דין גרמא דעשיראה ביר – זה עצם של בן עשירי שמת לו:

34 ביר – כמו בר וצר עצם פחות מכשעורה ממנו בסודרו לעגמת נפש. וגברא רבא כר"י לא באו לו יסורין שאינן של אהבה:

35 דהוו להו בנים ומתו – הוו להו יסורין של אהבה שהאבלות מכפרת על עונותיו:

36 גלייה – ר' יוחנן לדרעיה:

37 ונפל נהורא – שהיה בשרו מבהיק שיפה היה מאד כדאמרינן בב"מ בהשוכר את הפועלים ב"מ דף פד.:

38 אי משום תורה – שלא למדת הרבה כרצונך:

39 אחד המרבה ואחד הממעיט – לענין קרבנות שנויה בשלהי מנחות דף קי. נאמר בעולת בהמה ריח ניחוח ובמנחה ריח ניחוח ללמדך שאחד המרבה וכו':

40 אי משום מזוני – שאינך עשיר:

41 על דא ודאי קא בכית – על זה ודאי יש לך לבכות:

42 תקיפו – החמיצו:

43 דני – חביות:

44 ליעיין מר במיליה – יפשפש במעשיו:

45 אי איכא דשמיע עלי מילתא לימא – אם יש בכם ששמע עלי דבר שאני צריך לחזור בי יודיעני:

46 שבישא – חלקו בזמורות הגפן שחותכין מהן בשעת הזמיר ותנן בב"מ דף קג. כשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות ובקנים. שריגים מתרגמינן שבשין בראשית מ:

47 מי שביק לי מידי מיניה – וכי אינו חשוד בעיניכם שהוא גונב לי הרבה יותר מחלקו:

48 בתר גנבא גנוב כו' – הגונב מן הגנב אף הוא טועם טעם גנבה:

49 סמוך למטתי – כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממטתי עד שאקרא ק"ש ואתפלל:

50 צפון לדרום – ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום. ונראה בעיני שהשכינה במזרח או במערב לפיכך נכון להסב דרך תשמיש לרוחות אחרות:

51 וצפונך – לשון צפון וסיפיה דקרא ישבעו בנים:

52 תמלא בטנם – תמלא ימי הריונם:

53 טורף נפשו באפו – לך אומר אשר גרמת לך לטרוף את נפשך בפניך ומה היא הנפש זו תפלה כמו שנאמר ואשפוך את נפשי לפני ה' שמואל א א׳:ט״ו:

54 הלמענך תעזב ארץ – וכי סבור היית שבשבילך שיצאת תסתלק השכינה ויעזוב את חבירך המתפלל לפניו: