רש"י על ברכות ל״ד א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור ברכות ל״ד א:ד׳
4 גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה — צָרִיךְ לְסָרֵב. וְאִם אֵינוֹ מְסָרֵב — דּוֹמֶה לְתַבְשִׁיל שֶׁאֵין בּוֹ מֶלַח. וְאִם מְסָרֵב יוֹתֵר מִדַּאי — דּוֹמֶה לְתַבְשִׁיל שֶׁהִקְדִּיחַתּוּ מֶלַח. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה: פַּעַם רִאשׁוֹנָה — יְסָרֵב, שְׁנִיָּה — מְהַבְהֵב, שְׁלִישִׁית — פּוֹשֵׁט אֶת רַגְלָיו וְיוֹרֵד.
פירוש רש"י על ברכות ל״ד א:ד׳
4 גמ' יסרב – כשאומרים לו לך יעשה עצמו כלא רוצה כלומר איני כדאי:
5 שהקדיחתו – לשון שרפה כמו כי אש קדחה באפי דברים ל״ב:כ״ב:
6 מהבהב – כלומר מזמין עצמו כמו ננער לעמוד: