רש"י על בכורות מ״ה א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור בכורות מ״ה א:ד׳
4 גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: שֶׁבֶר רָגֶל — אֵין לִי אֶלָּא שֶׁבֶר רֶגֶל, מִנַּיִן לְרַבּוֹת הַקִּישָׁן וְהָעִיקֵּל וְהַקִּילְבָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אוֹ שֶׁבֶר רָגֶל״. תָּנָא: בַּעַל הַקִּיפִּין וְהַשּׁוּפְנָר. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּעַל הַפִּיקִּין — שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּסָתוֹת הַרְבֵּה, שׁוּפְנָר — שֶׁאֵין לוֹ כְּסָתוֹת כׇּל עִיקָּר.
פירוש רש"י על בכורות מ״ה א:ד׳
4 גמ' הקישן - היינו המקיש בקרסוליו:
5 והעיקל והקילבן - היינו פיקה יוצאה מגודלו:
6 בעל הפיקין והשופנר גרסי':
7 כסתות הרבה - שאיסתמרא שלו שקורין קביל"א גדולה מאד: