רש"י על בכורות ל״ט ב:י׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור בכורות ל״ט ב:י׳
10 אֶלָּא, הָכָא בְּמוּמִים שֶׁבַּגָּלוּי קָמִיפַּלְגִי. רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: ״מָעוּךְ וְכָתוּת״ הָוֵי מוּמָא, דְּמִיכַּוְוצָן, ״נָתוּק וְכָרוּת״ הָוֵי מוּמָא, דְּהָא תַּלְיָין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב סָבַר: ״מָעוּךְ וְכָתוּת״ לָא הָוֵי מוּמָא, דְּמֵעִיקָּרָא נָמֵי זִמְנִין דְּמִיכַּוְוצָן, ״נָתוּק וְכָרוּת״ לָא הָוֵי מוּמָא, דְּמֵעִיקָּרָא נָמֵי זִימְנִין דְּתַלְיָין.
פירוש רש"י על בכורות ל״ט ב:י׳
10 אלא הכא במומין שבגלוי פליגי - דכולי עלמא חסרון מבפנים שמיה חסרון מאן דפסיל בביצים לאו משום חסרון אלא משום מום:
11 דקתליין - תולות ונחבטות בכיס ונראין מבחוץ שאין אדוקות למעלה:
12 זימנין דכווצן - רטייר"ט אפי' כשהן בריאות: