רש"י על ביצה כ״ב ב:ט״ו

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על ביצה כ״ב ע״ב:י״ד רש"י על ביצה כ״ב ע״ב:ט״ז »

15 אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לְעַשֵּׁן? רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב: אָסוּר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מוּתָּר. רַב הוּנָא אָמַר: אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁמְּכַבֶּה. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן: וְנֵימָא מָר — מִפְּנֵי שֶׁמַּבְעִיר? אֲמַר לֵיהּ: תְּחִלָּתוֹ מְכַבֶּה וְסוֹפוֹ מַבְעִיר.

פירוש רש"י על ביצה כ״ב ב:ט״ו

15 מהו לעשן - פירות בעשן בשמים לקלוט טעם הבושם:

16 אסור - דתפנוק יתירא הוא ואין שוה לכל נפש אלא לאיסטניס ובהאי עשן איכא אב מלאכה כדמפרש רב הונא טעמיה דרב מפני שהוא מכבה הגחלים כשנותן אבקת הבשמים עליהן:

17 ושמואל אמר מותר - דאוכל נפש הוא וראוי אף לעניים אלא שאינו מצוי להם ודמי לנזדמן לו צבי בי"ט כדאמרינן בכתובות שם:

18 מפני שמכבה - כדפרישית אינו שוה לכל נפש לפיכך אסור לעשות אב מלאכה בשבילה:

19 ונימא מר מפני שמבעיר - הבשמים שגם זה אב מלאכה:

20 אמר ליה תחילתו מכבה וסופו מבעיר - ותרוייהו הוו ביה ואנא קמא קמא נקטי:

« רש"י על ביצה כ״ב ע״ב:י״ד רש"י על ביצה כ״ב ע״ב:ט״ז »