רש"י על משנה אבות ו׳:ז׳

1 שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת חַיִּים לְעֹשֶׂיהָ. אוֹכֵל פֵּרוֹתֶיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא.

2 כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצְאֵיהֶם. אַל תִּקְרֵי לְמוֹצְאֵיהֶם אֶלָּא לְמוֹצִיאֵיהֶם בַּפֶּה בָּעוֹלָם הַזֶּה:

3 וְאוֹמֵר וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ. שֶׁיְּהֵא מַשְׁקֶה עַצְמוֹתֶיךָ בַּקֶּבֶר. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר לְחַיִּים הוּא זוֹכֶה אֲבָל מִי יֹאמַר שֶׁיִּהְיֶה זוֹכֶה לְעֹשֶׁר, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לְךָ בְּנֵי אָדָם הַנִּדּוֹנִין בַּעֲנִיּוּת שֶׁהַמָּוֶת חָבִיב לָהֶם מִן הַחַיִּים, לְכָךְ נֶאֱמַר כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרוֹתֶיךָ. אֵיזֶהוּ דָּבָר הַמֵּבִיא אֶת הָאָדָם לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הֱוֵי אוֹמֵר זֶה מָמוֹן. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר מָמוֹן יִתְּנוּ לְךָ אֲבָל לֹא יְהֵא מְכֻבָּד בֵּין הָאֲנָשִׁים, לְכָךְ נֶאֱמַר עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר אֲפִלּוּ לָמַד שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ זוֹכֶה לַדְּבָרִים הַלָּלוּ, לְכָךְ נֶאֱמַר אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, שַׁבָּת סג. לַמַּיְמִינִים בָּהּ שֶׁלּוֹמְדִים לִשְׁמָהּ יֵשׁ לוֹ אֹרֶךְ יָמִים וְחַיִּים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר עֹשֶׁר וְכָבוֹד, וּבִשְׂמֹאלָהּ לַמַּשְׂמְאִילִים בָּהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד יִתְּנוּ לוֹ אֲבָל לֹא חַיִּים אֲרֻכִּים. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר לְחַיִּים וְעֹשֶׁר זוֹכֶה אֲבָל לֹא לְשָׁלוֹם, לְכָךְ נֶאֱמַר וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ: