רש"י על משנה אבות ד׳:כ״ב

1 הילודים. אותם שכבר נולדו עתידין למות:

2 והמתים. שכבר מתו עומדין לחיות:

3 והחיים. אותם שעודם חיים עתידין לידון ליום הדין. נ״א והחיים שעתידין לחיות אינם ניצולים מיום הדין:

4 לידע להודיע ולהוודע. ידע אדם ויבין ויודיע הוא לכל שיהיו גם הם יודעים שהוא יוצרם ובוראם. נ״א לידע שאין בריה נחבאת מיום הדין:

5 להודיע את האדם ויבין שהוא דיין לכל. גם יהיו יודעים שהוא יוצרם ובוראם ומבין כל מעשיהם והוא הדיין מומחה שבקי לדונם כפי משפטם ואם תאמר במה ידוננו הלא אין עד שיעיד בנו הוא עד והוא עצמו יהא בעל דין לצעוק עליכם ולהביאכם במשפט. הוא עתיד לדון לכך הוא מצפה לדון אתכם ולשלם גמולכם:

6 לא עולה. אלא בדין ובמשפט הוא פורע:

7 ולא שכחה. שלא תדמה בנפשך הוא ישכח קצת מחובותיך שהרי כולם כתובים לפניו:

8 ואל תאמר. הוא ישא פנים כי אין משוא פנים בלבו ולא מקח שוחד:

9 שהכל שלו. והואיל וכן למה יקבל שוחד:

10 ודע שהכל בא לפי חשבון אחת לאחת למצוא חשבון פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול:

11 שיש בשאול בית מנוס לך. ועיר מקלט ותפטר מן הדין לפי שלא אחרי דעתך עושין לך:

12 שעל כרחך אתה נוצר. שבא לו מלאך הממונה על ההריון אצל הפרגוד שבו נשמות חקוקין ואומר לה לכי בתי עמי והכנסי במעי אשה פלונית ואומרת האיך אלך במקום הטנופת ואניח מקום טהרה כזה מיד בא מלאך ונוטלת' בעל כרחה ומכניסתה למעי אשה:

13 ועל כרחך אתה נולד. בשעה שהגיע זמן העובר לצאת ממעי אמו ואינו רוצה לצאת משם לפי שהוא צופה מסוף העולם ועד סופו כמו שנא' בהלו נרו עלי ראשי מיד מוציאין אותו בעל כרחו משם:

14 ועל כרחך אתה חי. לפי שיש אדם שהוא מדוכא ביסורין ובשעה שהוא ישן בלילה ואין הנשמה רוצה לחזור מפני עול הצרות שהוא סובל אומר לה הקדוש ברוך הוא חס ושלום לא אכפור באמונתי לעולם אלא אשלם לו הפקדון שהפקיד אצלי וכן הוא אומר בידך אפקיד רוחי ועל כן רגילין לומר אמת ואמונה בלילות. ועל כרחך אתה מת וכו' וכן אתה עתיד ליתן דין וחשבון בקבר עד כאן: