מקור משנה אבות ד׳:י״א
1 רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ פְרַקְלִיט אֶחָד. וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ קַטֵּגוֹר אֶחָד. תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, כִּתְרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת. רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר, כָּל כְּנֵסִיָּה שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם:
פירוש רש"י על משנה אבות ד׳:י״א
1 פרקליט אחד. מליץ יושר שמטהו לזכות וכה״א אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו:
2 קטיגור. לשון קורא תגר:
3 כתריס. מגן להן עליו מפני הפורענות:
4 כל כנסיה. כל קיבוץ:
5 סופה להתקיים. עתידה שתהיה העצה קיימת ומצלחת:
6 ושאינה לשם שמים. עצה שלה בטלה היא: