רש"י על משנה אבות ג׳:ז׳

1 ברתותא. שם מקום הוא:

2 וכן בדוד הוא אומר כי ממך הכל. על אותו מעשה שקבץ כסף וזהב לבית המקדש אמר דוד לפסוק זה. נ״א תן לו משלו משל עצמו שתעשה צדקה והתנדב מנכסיך לשמים:

3 שאתה ושלך שלו. והדין עליך לתת לו משל עצמו:

4 כי ממך הכל וגו'. כי כל מה שהיה להם ממך הוא ומעתה שקבלו מידך שנתת להם מברכתך חזרו ונתנו לך לצורך ביתך כמו ונתנו את בנותינו לכם:

5 מה נאה ניר זה. שדה שנתחרשה:

6 המהלך בדרך ושונה ול״ג יחידי:

7 הרי זה מתחייב בנפשו. כלומר מסתכן בנפשו כי כשעוסק בתורה אין רשות לשטן להזיקו וכיון שפוסק על דברים בטלים ניתנה לו רשות:

8 הכא ל״ג מעלה עליו הכתוב דהא לא כתיב קרא: