מקור משנה אבות ב׳:ז׳
1 הוּא הָיָה אוֹמֵר, מַרְבֶּה בָשָׂר, מַרְבֶּה רִמָּה. מַרְבֶּה נְכָסִים, מַרְבֶּה דְאָגָה. מַרְבֶּה נָשִׁים, מַרְבֶּה כְשָׁפִים. מַרְבֶּה שְׁפָחוֹת, מַרְבֶּה זִמָּה. מַרְבֶּה עֲבָדִים, מַרְבֶּה גָזֵל. מַרְבֶּה תוֹרָה, מַרְבֶּה חַיִּים. מַרְבֶּה יְשִׁיבָה, מַרְבֶּה חָכְמָה. מַרְבֶּה עֵצָה, מַרְבֶּה תְבוּנָה. מַרְבֶּה צְדָקָה, מַרְבֶּה שָׁלוֹם. קָנָה שֵׁם טוֹב, קָנָה לְעַצְמוֹ. קָנָה לוֹ דִבְרֵי תוֹרָה, קָנָה לוֹ חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא:
פירוש רש"י על משנה אבות ב׳:ז׳
1 מרבה רמה. ללמדך שאין מועיל לו ריבוי בשר כריבוי תורה. נ״א מי שמבריא עצמו בבשר כשמת יש לו תולעה ורמה:
2 מרבה דאגה. שמא יאנסו נכסיו ממנו:
3 מרבה גזל. שגוזלים את אחרים דסתם עבדים גזלנים כלומר כל אלו הרבויים לא חשיבי. אבל מרבה ישיבה של תלמידי חכמים מרבה חכמה. שמחדדין ומחכמין אותו כדאמרינן ומתלמידי יותר וכו':