רש"י על ערכין ו׳ א:ג׳

3 בתחילה - בתחילת הבנין אין מקבלין דשמא לרפיון ידים מתכוונין:

4 לבסוף - לחזק את בדק דאין לומר רפיון ידים מקבלין. ל"א בתחילה כשלא היתה אימתן של עובדי כוכבים עליהן אין מקבלין אבל לבסוף מקבלין משום אימה. וראשון עיקר וזה אינו טעם דהא כל ימי בית שני היתה אימת העובדי כוכבים עליהן ובתחילתו יותר מסופו. וא"ת האי בתחילה נמי אמקדש ראשון קאמר א"כ מאי מותיב ליה לקמן מואגרת אל אסף וגו' דהיינו במקדש שני:

5 דבר המסויים - שנראה בעין אין מקבלין מהם דגנאי הוא ועוד שמתפארים בו:

6 אמה כליא עורב - להכי נקט אמה דאמרי' בפרק בתרא דמנחות דף קז. הרי עלי ברזל לא יפחות מאמה על אמה לכליא עורב שהיו מביאין טבלאות של ברזל אמה על אמה ובהן מסמרות גבוהין אמה קבועין ומחפין בהן ראש הגג של היכל לגרש את העורבים שלא ישכנו שם. כליא לשון שמגרש את העורבין כמו כייל דידבי כייל פרוחי דאמר במסכת נדה דף יז. ע"ש שהיה מגרש זבובין ממטתו בשעת תשמיש משום צניעות דאסור לשמש מטתו בפני כל חי. ל"א כליא עורב מונע העורבים כמו תהילים מ׳:י״ב לא תכלא רחמיך: