רשב"ם על בבא בתרא פ״ד א:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור בבא בתרא פ״ד א:ב׳
2 וְאָמַר רַב חִסְדָּא: מָכַר לוֹ שָׁוֶה שֵׁשׁ – בְּחָמֵשׁ, וְהוּזְלוּ וְעָמְדוּ עַל שָׁלֹשׁ, מִי נִתְאַנָּה? מוֹכֵר. מוֹכֵר יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ, וְלֹא לוֹקֵחַ; דְּאָמַר לֵיהּ: אִילּוּ לָא אוֹנִיתַן – לָא הֲוָה מָצֵית הָדְרַתְּ בָּךְ; הַשְׁתָּא מָצֵית הָדְרַתְּ בָּךְ?! וְתַנָּא תּוּנָא: רָעוֹת וְנִמְצְאוּ יָפוֹת – מוֹכֵר יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ, וְלֹא לוֹקֵחַ.
פירוש רשב"ם על בבא בתרא פ״ד א:ב׳
2 שוה ו' בה' - שתות מקח הוא והוא הדין לשוה ז' בשש דהוי שתות מעות:
3 והוזל - אחר זמן מרובה ורוצה לוקח לחזור דהא אכתי לא נתקיים המקח דהא מוכר לעולם חוזר כדאמרינן בהזהב ב"מ דף נא.:
4 על שלש - ה"נ הוי מצי למימר על ד' דהוי ביטול מקח: