רשב"ם על בבא בתרא ע״ה א:ט״ז

מהדורה: מהדורת וילנא

« רשב"ם על בבא בתרא ע״ה ×¢×´×:ט״ו רשב"ם על בבא בתרא ע״ה ×¢×´×:י״ז »

1 בבא בתרא פתח ↗

כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: ״וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו״ – וְלֹא כׇּל הוֹדְךָ; זְקֵנִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר אָמְרוּ: פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה, פְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּפְנֵי לְבָנָה; אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה, אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ כְּלִימָּה.

2 הגהות כבוד מלכים על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות פתח ↗

כיהושע שמינהו משה רבינו. ע' יומא ע"ג אין שואלין באורים ותומים אלא למלך הוא זה מלך, ופירש"י דהא ביהושע משתעי קרא, וע' רשב"ם ב"ב ע"ה ע"א, ורש"י סנהדרין מ"ח ד"ה הרוגי מלכות, וזקני התוס' יו"ט פ"ו דסוטה מ"ח דיהושע היה מלך, ובמדרש רבה נשא פ' י"ד חשבוהו בין השופטים, ועיין ספר הנצחון לרבינו ליפמן מילהויזן אות קס"ב כ' ולא עוד אלא המורד בראש ישראל אף אם לא נמשח למלכות חייב מיתה, מאחר שבמקום מלך הוא עומד כמו שנאמר ביהושע כל אשר ימרה וכו' ויהושע לא נמשח למלכות וכו' ועד"ז היתה המלחמה בין איש בשת בן שאול ובין דוד אעפ"י ששניהם היו צדיקים גמורים כי לפי שנמשח דוד למלך החזיק הוא וכל עמו את כל העם שאחרי בית שאול למורדים במלכות עכ"ד. וע' שו"ת דברי מלכיאל ח"א סימן ע', ושו"ת צפנת פענח סימן רמ"ב, ושו"ת משפט כהן סי' קמ"ד אות כ"ב.

2 פרדס יוסף פתח ↗

ושים באזני יהושע וק' כיון שה' צוה למשה לכתוב בס"ת למה הוצרך לאמור ליהושע בע"פ, רק דאי' בב"ב כ"א. כששלח דוד יואב להכרית עמלק הרג יואב רק הזכרים ושאל אותו הלא כ' מחה אמחה את זכר עמלק, וא"ל רבו למדו זכר בקמ"ץ, הרי רואים שיש לטעות בזה דבס"ת ל"נ נקודות לכן צוהו למסור ליהושע בע"פ כי זכר כ' בצירי, כן אי' בשם הגר"א, וע' ברכת שמואל דברים, סערת אליהו, שו"ת עמודי אש סי' קכ"ב, ועמש"ל ט"ז ח' בשם בי"צ דנשים פטורות ע"ש:ובמכילתא משם, מגיד שבאותו יום נמשח יהושע, ובס' הדוה"ע הק' הרי לא נמשחו רק מלכים, ומלך ראשון הי' שאול, וצ"ל רק כינוי מליצי להנשיאות שנחזקה אז בידי יהושע, וכ"כ רש"י תצוה כ"ט כ"ט שיש משיחה ל' שררה, ועתי"ט פ"ז מ"ח דסוטה דיהושע הי' מלך, וע' בהגהות מנ"ח על רמב"ם פ"ג ממלכים שהק' דלא מצינו דיהושע הי' מלך, ועוד שלא נמשח וכ"כ במצוה תרי"ב, וע' חמד"י קונ' נר מצוה מצוה ט"ז דל"ה לו דין מלך, וע' ירחון אהל מועד חוב' א' סי' ג', וח"ב סי' מ"ה ונ"צ, ושנה ב' סי' ק"א מה שנדפס ממני בזה, וע"ע ס' יראים רפ"ט ור"צ, ורמב"ן ברכה ל"ג ה' ובאמת בר"מ פ"א ה"ג ממלכים ופי"ח ה"ו מסנהד' כ' בפירוש דיהושע היה לו דין מלך, וערש"י יומא ע"ג: אין שואלין אלא למלך ביהושע איירי, ועי' פה"מ פ"ו מ"ב מסנהדרין הוראת שעה, לא כמ"ש בעצמו בסו"ה סנהדרין, ועי' רשב"ם ב"ב ע"ה. שיהושע היה נביא ומלך כמשה, ועזה"ק תרומה קנ"ד. דרק משה זכה לנבואה ומלכות, ובמד"ר נשא פי"ד דחשב בשופטים יהושע ולא במלכים ועמ"ש בזה ברשמי שאלה אות ב' ובהסכמות שם, ובאמבוהא דספרי פנחס אות ל"א:

16 שבאותו הדור - שראו משה ויהושע:

17 אוי לה לאותה בושה - שבזמן מועט נתמעט הכבוד כל כך שהרי יהושע היה נביא ומלך כמשה ולא יכול להגיע לכבודו:

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נתיבות עולם פתח ↗

78 לשונו למעלה לאחר ציון 66: "אנו עומדים חס ושלום בעונש הזה, שהדורות האלו שינו דרך הראשונים, ואין הולכים בעקבותן, שעיקר התורה היתה בפיהם ובלשונם. ועתה הוסר דבר זה מאתנו לגמרי". ואודות שהדורות הראשונים חזרו תדיר על תלמודם, כן מבואר למעלה הערה 67. אמנם כאן מוסיף שיש חרפה בושה וכלימה מחמת "שנשתנינו מכל הדורות שהיו". ויש לצרף לזה את מה שאמרו חכמים ב"ב עה. "זקנים שבאותו הדור אמרו, פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה", ופירש הרשב"ם שם "אוי לה לאותה בושה - שבזמן מועט נתמעט הכבוד כל כך, שהרי יהושע היה נביא ומלך כמשה, ולא יכול להגיע לכבודו". הרי כאשר יש ירידת דורות, יש בכך בושה וחרפה לדור הירוד, וק"ו שכך יאמר על הדור הירוד כאשר ירידה זו היא קלקלה שנעשתה על ידו במזיד. ובח"א לב"ב שם ג, קיג. כתב: "יש לומר על זה אוי לאותה בושה ואוי לאותה חרפה כאשר יחסר לו שלימות שיש לו לכל אחד... אע"ג שהיה ליהושע פני לבנה, מ"מ אוי לאותה בושה ואוי לאותה חרפה, שהיה חסר מן המעלה שהיה למשה, שהיה פניו כפני חמה". ובדר"ח פ"ו מ"ז רלח: כתב: "ואיך לא תכסה הבושה והכלימה את פנינו, ואנה נוליך את חרפתינו, שאנו באים ריקנים, ואין בידינו מאומה. הלא לא נהיה הדבר הזה מיום שנתנה תורה בהר סיני. ויותר מזה, כי הראשונים היו מקיימים התורה מדוחק גדול ומלחץ האומות, ועתה אנו יושבים בבתינו כל אחד שאנן והשקט". ובדרוש על התורה מה. כתב: "והנה אנחנו הפך הראשונים לגמרי, אשר כל תורתם היה הגירסא שחזרו על תלמודם". דוגמה לדבר; נאמר במדבר כה, יד "ושם איש ישראל המוכה אשר הוכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני". ופירש רש"י שם "ושם איש ישראל וגו' - כשם שייחס את הצדיק פנחס לשבח, ייחס את הרשע לגנאי". וכתב שם בגו"א אות יח תכ. בזה"ל: "אף על גב דלא הזכיר כאן גנותו אלא שבחו שהוא נשיא בית אב לשמעוני, יחוס שלו הוא גנותו, דגנאי הוא לאדם חשוב להיות חוטא, ומכל שכן חטא מגונה לבעול ארמית לפני כל, ומוכיח זה על גודל פחיתתו של רשע". וכן כתב שם קודם לכן במדבר פט"ז תחילת אות ד רמד: אודות קרח, וכלשונו: "אף על גב דבלאו הכי ידענו שקרח מן החשובים ומיוחסים, אפילו הכי הכתוב בא לספר בגנותו, לומר מאחר שהוא כל כך חשוב, לא היה לו להיות נמשך במחלוקת, ובא הכתוב לספר בגנותו, שעם כל החשיבות הזה, נמשך במחלוקת. ולפיכך קרא דהכא פירושו במדבר טז, א 'ויקח קרח', אותו קרח שהיה מגדולים ומחשובים, נמשך במחלוקת". ובנצח ישראל פל"ה תרסג: כתב: "כאשר זה שהוא יקר ונכבד, יעוות, דבר זה שנוי, יוצא מן הסדר לגמרי". לכך שנוי לרעה מהדורות הראשונים יש בו גנאי ובושה.

« רשב"ם על בבא בתרא ע״ה ×¢×´×:ט״ו רשב"ם על בבא בתרא ע״ה ×¢×´×:י״ז »