רשב"ם על בבא בתרא נ״ח א:י״א

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור בבא בתרא נ״ח א:י״א
11 לָא יָדְעִי לְהֵי מִינַּיְיהוּ. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי בְּנָאָה, אֲמַר לְהוּ: זִילוּ חֲבוּטוּ קִבְרָא דַּאֲבוּכוֹן, עַד דְּקָאֵי וּמְגַלֵּי לְכוּ לְהֵי מִינַּיְיכוּ שְׁבַקא. אֲזַלוּ כּוּלְּהוּ, הָהוּא דִּבְרֵיהּ הֲוָה לָא אֲזַל. אֲמַר לְהוּ: כּוּלְּהוּ נִכְסֵי דְּהַאי. אֲזַלוּ אֲכַלוּ קוּרָצָא בֵּי מַלְכָּא, אָמְרִי: אִיכָּא גַּבְרָא חַד בִּיהוּדָאֵי, דְּקָא מַפֵּיק מָמוֹנָא מֵאִנָשֵׁי בְּלָא סָהֲדִי וּבְלָא מִידֵּי. אַתְיוּהוּ חַבְשׁוּהוּ.
פירוש רשב"ם על בבא בתרא נ״ח א:י״א
11 חבוטו - הכו הכאות על קברו ולנסותן נתכוין שאותן שהן ממזרים הן עזי פנים וילכו לחבוט:
12 אמר להו כולהו נכסי דהאי - שלא רצה לחבוט על קברו של אביו שזה הוא הצנוע שבכם ומסתברא דלזה אהב יותר ויפה דן רבי בנאה דלא שייך הכא אלא שודא דדייני והיינו שודא שלא רצה לחבוט והכי נמי אמרינן גבי ההוא דאמר נכסי לטוביה כו' כתובות דף פה::
13 אזלו - תשעה האחין:
14 אכלו ביה קורצא - הלשינו עליו: