רשב"ם על בבא בתרא מ״ו ב:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור בבא בתרא מ״ו ב:ב׳
2 אָמַר רַב אָשֵׁי: וְאִי חַכִּים, מְשַׁוֵּי לֵיהּ ״רָאָה״ – דְּאָמַר לֵיהּ: אַמַּאי תְּפִיסַתְּ לֵיהּ, לָאו מִשּׁוּם דְּאִית לָךְ גַּבַּאי? הַשְׁתָּא אַפְּקִינְהוּ וְשַׁיְּמִינְהוּ – שְׁקוֹל אַתְּ דִּידָך,ְ וְאֶשְׁקוֹל אֲנָא דִּידִי. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַוְיָא לְרַב אָשֵׁי, מָצֵי אָמַר לֵיהּ: לָא צְרִיכְנָא לְשׁוּמָא דִידָךְ, כְּבָר שָׁמוּהַּ קַמָּאֵי דְקַמָּךְ.
פירוש רשב"ם על בבא בתרא מ״ו ב:ב׳
2 ואי חכים - התובע מצי משוי ליה ראה יכול לישתדל לאומן בדברים עד שיראהו לו בפני עדים וכיון שיראהו יוכל להוציאו ממנו דאומן אין לו חזקה היכא דראה:
3 דא"ל - דרך ערמה בחשאי:
4 אמאי תפסת - טלית דידי:
5 לאו משום דאית לך - זוזי גבאי ואתה ירא שלא אכפור בך איני כופר בך ואף אתה אל תכפור לי ולעכבה בהיתר כנגד מה שאני חייב לך אפקה בפני בני אדם שבקיאין בשומא ונשיימיה ושקול דידך והחזר לי המותר אם יש יותר:
6 מצי א"ל כו' - כלומר גם האומן כ"ש שיהא ערום ומכיר בערמתו ויאמר לא צריכנא לשומא דידך כבר שיימוה ראשונים לפני בואך ואין שוה כלום יותר מן החוב שאתה חייב לי: