רשב"ם על בבא בתרא קמ״ה א:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור בבא בתרא קמ״ה א:ז׳
7 לָא; דְּכוּלֵּי עָלְמָא יְכוֹלָה שֶׁתֹּאמַר: ״תְּנוּ לִי בַּעְלִי וְאֶשְׂמַח עִמּוֹ״. וּדְמִית הוּא – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי, כִּי פְּלִיגִי – שֶׁמֵּתָה הִיא; וְהָכָא בְּקִדּוּשִׁין לְטִיבּוּעִין נִיתְּנוּ קָא מִיפַּלְגִי – רַבִּי נָתָן סָבַר: קִדּוּשִׁין לָאו לְטִיבּוּעִין נִיתְּנוּ, וְרַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא סָבַר: קִדּוּשִׁין לְטִיבּוּעִין נִיתְּנוּ.
פירוש רשב"ם על בבא בתרא קמ״ה א:ז׳
7 דמית הוא כולי עלמא לא פליגי - דאינה מחזרת קדושין דמציא אמרה תנו לי בעלי ואשמח עמו כדאוקמה רב יוסף בר אבא לברייתא דלעיל:
8 לטיבועין ניתנו - שאם תמות ולא יזכה לישאנה יהיו אבודין ולא יחזרו לו: