רשב"ם על בבא בתרא קכ״ו ב:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רשב"ם על בבא בתרא קכ״ו ×¢×´×:י׳ רשב"ם על בבא בתרא קכ״ו ×¢×´×‘:ב׳ »

1 בבא בתרא פתח ↗

מָר סָבַר: לֹא עָשָׂה כְּלוּם – בְּפַלְגָא. וּמָר סָבַר: בְּכוּלְּהוּ.

2 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות פתח ↗

האשה כו' ומתנאי הכתובה כו'. והנה בירושלמי מבעי לן אם התנאי כתובה דבנן נוקבין אם זה ג"כ בכלל מדרש כתובה אם לא, ועיין בכתובות ד' נ"ד ע"ב גבי תנאי כתובה ככתובה ועיין שם ד' ק"ו ע"א דאמר שם אבל לא בניו ובנותיו דמשמע דגם הבנות לא וצ"ל דשם מיירי בבנות יורשות ובלא תנאי כתובה. והנה לפי מה דמבואר בגמ' דיבמות דף קי"ז דאם נתיבמה היבם נכנס לנחלה על פיה ולפי מה דס"ל לר"י ביבמות דף מ' דאם יש אב האב קודם כאן מאי כיון דאין האב יכול לירש הנכסים עפ"י האשה הוה כמי שאין כאן אב והיבם קודם או לא ועי' בירושל' ביבמות ספי"ג גבי הוא אומר בעלתי והיא אומרת לא נבעלתי דמבעי ליה שם אם יורש בנכסי אחיו ר"ל כיון דעפ"י דין עדיין לא נגמר היבום אם יורש או לא וה"נ לר"י דס"ל דאב קודם י"ל דזה הוה בגדר יורש ובגדר יורש אין יורד על פיה, ועיין בהך דזבחים דף צ' ע"ב גבי הך בעיא דחטאת העוף ועולת בהמה ומעשר איזה מהם קודם ע"ש ובירושלמי פ' ג' דהוריות הל' ז' ע"ש, ועי' בירוש' פ' ד' דיבמות הל' ז' גבי היו שתי יבמות ועשה מאמר בזו ובעל לזו ע"ש, ועיין מש"כ בזה לקמן פ' י"ח הל' ו' אם כל היכא דאינו יכול ליטול אם הוה כמי שאינו כאן, ועיין בהך מחלוקת דאביי ורבא ב"ב ד' י"ב ע"ב אם מה דיורש את אחיו היבם ונוטל שני חלקים בנכסי האב אם זה מיקרי חלק אחד או שני חלקים, ועיין בהך דכתובות ד' פ"א ע"ב וד' פ"ב ע"א גבי יבום ואח"כ חילק דלא מהני ואמאי לא נימא שיהיה כמו בכור שנטל כפשוט דקי"ל ב"ב ד' קכ"ו שויתר ובאמת בירושלמי פ' א' דקדושין הל' ד' אמרינן כן מחמת זה הטעם ע"ש, אך באמת כך דהנה בירושלמי כתובות פ' ד' הל' י"ג מקשה דלמה ויתר הרי לא נטל כלום מחלק בכורתו ע"ש אך באמת לפי מה דקי"ל בב"ב דיהבינן ליה אחד מצרא גבי בכור כל חלקו הוה כמו חלק בכורה ועיין בראשונים דיש מחלוקת בזה גבי הך דלא יוכל לבכר אם גם חלק הפשיטות שלו או רק חלק הבכורה ע"ש, ובזה א"ש מ"ש התוס' על הרשב"ם ב"ב ד' קכ"ו ע"ב לא עשה ולא כלום דס"ל לרשב"ם ז"ל אף בחלק פשיטותו והקשה התוס' עליו דאמאי ובזה א"ש דאף חלק פשיטותו שלו הויא כבכורה ע"ש וא"כ נמצא דבכור שנטל חלק כפשוט נטל מחלק בכורה משא"כ גבי יבם דזה הוה לדידן כמו שני חלקים ולכך לא מיקרי גביה שנטל מקצת מן הירושה ולכך לא ויתר וא"ש. ובזה יש ליישב מה שהקשה התוס' ב"ב ד' ק"ח ד"ה ואחין ושם בע"ב ד"ה יכול דנימא מטעם נחלה ממשמשת והולכת ע"ש די"ל דאם מת בלא בנים ונשאר לו אח ליבם שוב פקע גדר ירושה לפי מה דקי"ל דבזה אח קודם לאביו וא"כ י"ל דנ"מ אם אח"כ מת האח בניו קודמין לאב דכאן נפקע גדר נחלה ממשמשת אף דכ"ז דלא ייבם לא זכה עדיין בנכסיו מ"מ מן האב פקע דיכול ליבם, ועיין בהך דיבמות דף מ' ע"א מה דמקשה שם לר"י היכא דאיכא אב לא תקיים מצות יבום, וע' בירוש' סוטה פ"ו דפליגי ר"ע עם ר"ט גבי ע"א אם מפסדת כתובה ע"ש, ועיין בזה דפליגי רבינו עם הרא"ש ז"ל בהל' נחלות פ' ז' היכא שטבע במים שאין להם סוף וכדומה שהיורשים נוחלים אם היא נוטלת כתובתה ועיין מש"כ התוס' כתובות דף נ"ג ע"א דב"ה ס"ל דלגרוע כחה לא אמרינן מדרש כתובה ע"ש בזה:

2 רש״ש על משנה בכורות פתח ↗

שם היא וכהנת כו'. מפרש"י ואחריו הרע"ב נראה להדיא דר"ל דהכהנת היתה אשת אחר. וכ"ה להדיא בגמרא לקמן מ"ז סע"א אליבא דר"פ. וקשה דא"כ אף כפשוט לא לירתו. וכ"ת דמיירי בבאו בהרשאה ולחלק פשיטות מהני הרשאה אפילו בלא הוכרו כמש"כ הב"י בסימן רע"ג אות י"ג בשם רי"ו וכ"כ הט"ז שם סעיף י"א. ועיין בב"ב קס"ג ובפי' הרשב"ם שם. ודלא כדמשמע מלשון רש"י לקמן מ"ז ב'. א"כ ה"ל להש"ס שם לדקדק הכל על בבא זו ולא היה נצרך להביא משמואל. דמינה ובה גופא מוכח דמיירי בבא בהרשאה דאל"כ אפילו כפשוט לא ירתי. וי"ל דסוגיא דשם הולכת אליבא דמר בר"י משמיה דרבא דלקמן מ"ז ולדידיה יל"פ דהכהנת היתה ג"כ אשתו וא"כ לא נצרך הרשאה לחלק פשיטות. וקושיא דלכתוב הרשאה קאי ג"כ על בבא זו. ולר"פ ע"כ מיירי בבאו בהרשאה. אבל קשה לשיטת הרשב"ם בב"ב קכ"ו ב' דחלק פשיטות אין יכול למכור קודם חלוקה וגם הרשאה אין כותבין אלא בדבר שיכול להקנות ועי' בשו"ע סי' קכ"ג א"כ לא מהני הרשאה לחלק פשיטות ועי' מל"מ פ"ב מהל' נחלות ה"ו וצ"ע:

3 בבא בתרא פתח ↗

מָר סָבַר: לֹא עָשָׂה כְּלוּם – בְּפַלְגָא. וּמָר סָבַר: בְּכוּלְּהוּ.

1 מר סבר - רב פפי:

2 לא עשה כלום בפלגא - בחלק פשיטותו וכל שכן בחלק פשוט אחיו אבל בחלק בכורה יפה מכר דיש לו לבכור קודם חלוקה:

3 בכולהו - אפי' בחלק בכורה:

2 חידושי הלכות פתח ↗

תוספות בד"ה לא עשה כו' אך תימה כו' מאי קמ"ל רבא וכי על חלק אחין הוצרכו לישאל עכ"ל אבל מאי דאתו לקמיה דרבא היתומים והלקוחות לא קשיא להו דאפשר לפרש דלא שאלו על חלק אחין דודאי אינו מכור וחלקי הבכור ודאי מכורין אלא דאזלי למיכל בכולה כיון דלא נברר חלקם כמ"ש לעיל אבל מה שהשיב רבא דלא עשה ולא כלום משמע דאשמועינן דלא מכר כלום דהיינו חלק אחין למ"ד בפלגא ואהא ודאי לא שאלו ודו"ק:

2 רש"ש על בכורות פתח ↗

שם היא וכהנת כו'. מפרש"י נראה להדיא דר"ל דהכהנת היתה אשת אחר. וכ"ה להדיא בגמרא לקמן מז סע"א אליבא דר"פ. וקשה דא"כ אף כפשוט לא לירתו. וכ"ת דמיירי בבאו בהרשאה ולחלק פשיטות מהני הרשאה אפילו בלא הוכרו כמש"כ הב"י בסימן רע"ג אות י"ג בשם רי"ו וכ"כ הט"ז שם סעיף י"א. ועיין בב"ב קסג ובפי' הרשב"ם שם. ודלא כדמשמע מלשון רש"י לקמן מז ב. א"כ ה"ל להש"ס שם לדקדק הכל על בבא זו ולא היה נצרך להביא משמואל. דמינה ובה גופא מוכח דמיירי בבא בהרשאה דאל"כ אפילו כפשוט לא ירתי. וי"ל דסוגיא דשם הולכת אליבא דמר בר"י משמיה דרבא דלקמן מז ולדידיה יל"פ דהכהנת היתה ג"כ אשתו וא"כ לא נצרך הרשאה לחלק פשיטות. וקושיא דלכתוב הרשאה קאי ג"כ על בבא זו. ולר"פ ע"כ מיירי בבאו בהרשאה. אבל קשה לשיטת הרשב"ם בב"ב קכו ב דחלק פשיטות אין יכול למכור קודם חלוקה וגם הרשאה אין כותבין אלא בדבר שיכול להקנות ועי' בשו"ע סי' קכ"ג א"כ לא מהני הרשאה לחלק פשיטות ועי' מל"מ פ"ב מהל' נחלות ה"ו וצ"ע:

« רשב"ם על בבא בתרא קכ״ו ×¢×´×:י׳ רשב"ם על בבא בתרא קכ״ו ×¢×´×‘:ב׳ »