רשב״א על חולין צ״ט א

מהדורה: מהדורת גרליץ, בהוצאת אורייתא

« רשב״א על חולין צ״ח ע״ב רשב״א על חולין צ״ט ע״ב »

1 חולין פתח ↗

אֵין בָּהֶן לְהַעֲלוֹת בְּמֵאָה וְאֶחָד, אֶלָּא בְּמַאי? לָאו בְּשִׁשִּׁים? לָא, בְּמֵאָה.

1 תלמוד ירושלמי תרומות פתח ↗

רִבִּי חִיָיא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה וְהַיֶּרֶק וְהַקְּלִיפִּין וְהַמַּיִם מִצְטָרְפִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וְאִיסּוּר מִתּוֹכָן. אָמַר רַב הוּנָא קְלִיפֵּי אִיסּוּר מַעֲלִין אֶת הַהֵיתֵר. רִבִּי זְעִירָא הָדָא דְתֵימַר וְהוּא שֶׁשְּׁלָקָן בִּקְלִיפֵּיהֶן שְׁלוּקוֹת בִּשְׁלוּקוֹת אֲבָל שְׁלָקָן בֵּיצִים קְלוּפוֹת בִּשְׁאֵינָן קְלוּפוֹת אוֹ שְׁאֵינָן קְלוּפוֹת בִּקְלוּפוֹת שְׁלוּקוֹת בִּשְׁאֵינָן שְׁלוּקוֹת צְרִיכִין שִׁיעוּר אַחֵר.

1 ערוך השולחן פתח ↗

היתר מצטרף לאיסור כגון שאכל חצי זית בשר וחצי זית חלב ביחד ולא בלעו זה מזה אין ההיתר משלים להאיסור שנחשבינהו כאלו אכל כזית כולו של חלב ורק באיסורי נזיר הדין כן שאם אכל חצי זית לחם וחצי זית ענבים בבת אחת לוקה עליו וכן בקדשים דבשם ריבתה התורה אבל לא בכל האיסורים וטעם כעיקר מקרי שנתפשט טעם האיסור בכל ההיתר כמו שיתבאר ואינם ענין זל"ז דיכול להיות דמאן דאית ליה היתר מצטרף לאיסור לית ליה טעם כעיקר דהיתר מצטרף לאיסור חמירא ליה מפני שיש שם עכ"פ ממשו של איסור אף שאין בו כזית שלם ההיתר מצרפו משא"כ בטעם כעיקר אין שם ממשו של איסור כלל וכן יכול להיות דמאן דאית ליה טעם כעיקר לית ליה היתר מצטרף לאיסור וטעם כעיקר חמירא ליה מפני שטעם האיסור מתפשט בכל הכזית משא"כ בהיתר מצטרף לאיסור רשב"א חולין צט׃ בשם הרמב"ן ז"ל מיהו לדינא קיי"ל כמ"ש דבכל האיסורים אמרינן טעם כעיקר ולא היתר מצטרף לאיסור ובנזיר וקדשים איתא לתרווייהו:

1 מאי לאו בס' לא במראה במאה. ומיהו קיימא לן כמאן דאמר בס' וכדאפסיקא הלכתא בע"ז סט, א והלכתא בששים וכן לכל איסורין שבתורה וכדפסק רב נחמן לעיל חולין צז, ב וכדאמר' רבא לעיל אמור רבנן בס'. וכיון דקיימא לן הכי שמעינן דעצמות ובשר בהדי בשר ועצמות משערינן בכזרוע בשלה ופעמים להקל כעין זרוע בשלה דפעמים משערי בזרוע בשלה ופעמים להקל כעין זרוע בשלה דפעמים להחמיר כגון שיש באיסור רוב עצמות ובשר מועט דבעינן ס' כנגד בשר בעצמות דאיסורא, וש"מ דהא דגרסינן בירושלמי תרומות פ"י, ה"ו קליפי איסור מעלין את ההיתר ליתא, שאם כן עצמות זרוע יצטרפו להתר ויותר ממאה הן, ומצאתי בפירושי הרמב"ן ז"ל שכך הוא מפורש בפ"ק דערלה ירושלמי ה"ג דמ"ד בס' אין מוצא עצמות מן הזורע ול"ל קליפי איסור מעלין את ההיתר, וכתב הרב ז"ל בעל העיטור ז"ל ומסתברא מדפסקינן לעיל חולין צז, ב במאי דאיתיה קמן משערינן דבתר רוטב דהשתא משערינן ולא חשבינן רביעית בכזית ונימא לכשיקרא יהא בו כזית.

1 תלמוד ירושלמי ערלה פתח ↗

מַיי כְדוֹן הָהֵן אָמַר נוֹתְנֵי טְעָמִים אֶחָד מִמֵּאָה. וְהֵן אָמַר נוֹתְנֵי טְעָמִים אֶחָד מִשִּׁשִּׁים. מָאן דְּאָמַר נוֹתְנֵי טְעָמִים אֶחָד מִשִּׁשִּׁים אַתְּ עוֹשֶׂה הַזְּרוֹעַ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בָּאַיִל. וּמָן דְּאָמַר אֶחָד מִמֵּאָה אַתְּ עוֹשֶׂה הַזְּרוֹעַ אֶחָד מִמֵּאָה לָאַיִל. מָאן דְּאָמַר אֶחָד מִמֵּאָה אַתְּ מוֹצִיא הָעֲצָמוֹת מֵהַזְּרוֹעַ. וּמָאן דְּאָמַר אֶחָד מִשִּׁשִּׁים אֵין אַתְּ מוֹצִיא אֶת הָעֲצָמוֹת מִן הַזְּרוֹעַ. וּכְשֵׁם שֶׁאַתְּ מוֹצִיא אֶת הָעֲצָמוֹת מִן הַזְּרוֹעַ כָּךְ הוֹצִיאֵם מִן הָאַיִל. לֵית יְכִל דְּתַּנֵּי אֵין טִנּוֹפֶת שֶׁלְתְּרוּמָה מִצְטָרֶפֶת עִם הַתְּרוּמָה לֶאֱסוֹר אֶת הַחוּלִין. אֲבָל טִנּוֹפֶת שֶׁלְחוּלִין מִצְטָרֶפֶת עִם הַחוּלִין לְהַעֲלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה. רִבִּי בִּיבַי בָּעֵי טִינּוֹפֶת שֶׁלְתְּרוּמָה מָהוּ שֶׁתִּצְטָרֵף עִם הַחוּלִין לְהַעֲלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה. מִן מַה דְאָמַר רַב חוּנָא קִלְיפֵּי אִיסּוּר מִצְטָרְפְוֹת לְהֵיתֵר. הָדָא אָמְרָה טִינּוֹפֶת שֶׁלְתְּרוּמָה מִצְטָרֶפֶת לַחוּלִין לְהַעֲלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה.

1 עבודה זרה פתח ↗

וְהִלְכְתָא: אִידֵּי וְאִידֵּי בְּשִׁיתִּין, וְכֵן כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה.

« רשב״א על חולין צ״ח ע״ב רשב״א על חולין צ״ט ע״ב »