מקור זבחים כ״ח
1 כְּאַלְיָה דָּמֵי; וְהָא קָא מְחַשֵּׁב מֵאֲכִילַת מִזְבֵּחַ לְאָדָם!
2 אָמַר שְׁמוּאֵל: הָא מַנִּי – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא; דְּאָמַר: מְחַשְּׁבִין מֵאֲכִילַת מִזְבֵּחַ לַאֲכִילַת אָדָם, וּמֵאֲכִילַת אָדָם לַאֲכִילַת מִזְבֵּחַ.
3 דִּתְנַן: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל; לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר – כָּשֵׁר. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל.
4 בְּמַאי אוֹקֵימְתַּהּ – כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? אֵימָא סֵיפָא, זֶה הַכְּלָל: כׇּל הַשּׁוֹחֵט, וְהַמְקַבֵּל, וְהַמּוֹלִיךְ, וְהַזּוֹרֵק; לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר.
5 דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל אִין, שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל לָא; אֲתָאן לְרַבָּנַן. רֵישָׁא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְסֵיפָא רַבָּנַן?! אֲמַר לֵיהּ: אִין.
6 רַב הוּנָא אָמַר: עוֹר אַלְיָה – לָאו כְּאַלְיָה דָּמֵי. אָמַר רָבָא: מַאי טַעְמָא דְּרַב הוּנָא? ״חֶלְבּוֹ הָאַלְיָה״ – וְלֹא עוֹר הָאַלְיָה.
7 רַב חִסְדָּא אָמַר: לְעוֹלָם עוֹר הָאַלְיָה כְּאַלְיָה דָּמֵי; וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בְּאַלְיָה שֶׁל גְּדִי.
8 כּוּלְּהוּ כִּשְׁמוּאֵל לָא אָמְרִי – רֵישָׁא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְסֵיפָא רַבָּנַן לָא מוֹקְמִי. כְּרַב הוּנָא לָא אָמְרִי – עוֹר אַלְיָה כְּאַלְיָה דָּמֵי קָא מַשְׁמַע לְהוּ.
9 כְּרַב חִסְדָּא – מַאי טַעְמָא לָא אָמְרִי? מַאי קָא מַשְׁמַע לַן – עוֹר אַלְיָה כְּאַלְיָה דְּמֵי?! תְּנֵינָא: וְאֵלּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן – עוֹר שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה!
10 וְרַב חִסְדָּא – אִיצְטְרִיךְ; סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן טוּמְאָה – דְּרַכִּיךְ מִצְטְרֵף. אֲבָל הָכָא, אֵימָא ״לְמׇשְׁחָה״ – לִגְדוּלָּה, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמְּלָכִים אוֹכְלִין; וְלָא עֲבִידִי מְלָכִים דְּאָכְלִי הָכִי, אֵימָא לָא; קָא מַשְׁמַע לַן.
11 מֵיתִיבִי: הַשּׁוֹחֵט אֶת הָעוֹלָה לְהַקְטִיר כְּזַיִת מֵעוֹר שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה; חוּץ לִמְקוֹמוֹ – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת; חוּץ לִזְמַנּוֹ – פִּיגּוּל, וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת.
12 אֶלְעָזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ אֲבֵלִים אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יַעֲקֹב, וְכֵן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עִיכּוּס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֶחָד עוֹר בֵּית הַפְּרָסוֹת בְּהֵמָה דַּקָּה, וְאֶחָד עוֹר הָרֹאשׁ שֶׁל עֵגֶל הָרַךְ, וְאֶחָד עוֹר שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה, וְכׇל שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים גַּבֵּי טוּמְאָה ״וְאֵלּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן״ – לְהָבִיא עוֹר שֶׁל בֵּית הַבּוֹשֶׁת; חוּץ לִמְקוֹמוֹ – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת; חוּץ לִזְמַנּוֹ – פִּיגּוּל, וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת.
13 עוֹלָה אִין, אֲבָל זֶבַח לָא; בִּשְׁלָמָא לְרַב הוּנָא – הַיְינוּ דְקָתָנֵי ״עוֹלָה״; אֶלָּא לְרַב חִסְדָּא – מַאי אִירְיָא דְּתָנֵי ״עוֹלָה״? לִיתְנֵי ״זֶבַח״!
14 אָמַר לְךָ רַב חִסְדָּא: אִיבָּעֵית אֵימָא, בְּאַלְיָה שֶׁל גְּדִי; וְאִיבָּעֵית אֵימָא, תְּנִי: ״זֶבַח״.
15 פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת כּוּ׳. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר שְׁמוּאֵל: תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי.
16 מַאי הִיא? אָמַר רַבָּה: ״שְׁלִישִׁי״ – זֶהוּ חוּץ לִזְמַנּוֹ.
17 ״פִּגּוּל״ – זֶהוּ חוּץ לִמְקוֹמוֹ. ״וְהַנֶּפֶשׁ הָאוֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ״ – אֶחָד וְלֹא שְׁנַיִם; זֶהוּ חוּץ לִזְמַנּוֹ, וּלְמַעוֹטֵי חוּץ לִמְקוֹמוֹ.
18 וְאֵימָא: ״וְהַנֶּפֶשׁ הָאוֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ״ – זֶהוּ חוּץ לִמְקוֹמוֹ, וּלְמַעוֹטֵי חוּץ לִזְמַנּוֹ! מִסְתַּבְּרָא חוּץ לִזְמַנּוֹ עֲדִיף – דִּפְתַח בֵּיהּ. אַדְּרַבָּה! חוּץ לִמְקוֹמוֹ עֲדִיף – דִּסְמִיךְ לֵיהּ!
19 אֶלָּא אֲמַר אַבָּיֵי: כִּי אֲתָא רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי אָמַר רַב, סָמֵיךְ אַדְּתָנֵי תַּנָּא: כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״שְׁלִישִׁי״ בְּפָרָשַׁת ״קְדֹשִׁים תִּהְיוּ״ – שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: ״וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח הַשְּׁלָמִים בְּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי״;
20 אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְחוּץ לִזְמַנּוֹ, תְּנֵהוּ לְעִנְיַן חוּץ לִמְקוֹמוֹ; וּמִיעֵט רַחֲמָנָא גַּבֵּי נוֹתָר: ״וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא״ – לְמַעוֹטֵי חוּץ לִמְקוֹמוֹ.
21 וְאֵימָא: ״וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא״ – זֶהוּ חוּץ לִמְקוֹמוֹ, וּלְמַעוֹטֵי נוֹתָר מִכָּרֵת!
22 מִסְתַּבְּרָא נוֹתָר הֲוָה לֵיהּ לְאוֹקוֹמֵי בְּכָרֵת – לְמִגְמַר ״עָוֹן״–״עָוֹן״ לְחוּץ לִזְמַנּוֹ, דְּדָמֵי לֵיהּ בְּז״ב.
23 אַדְּרַבָּה! חוּץ לִמְקוֹמוֹ הֲוָה לֵיהּ לְאוֹקוֹמֵי בְּכָרֵת – לְמִגְמַר ״עָוֹן״–״עָוֹן״ לְחוּץ לִזְמַנּוֹ, דְּדָמֵי לֵיהּ בְּמקד״ש!
24 אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, תָּנֵי זַבְדִּי בַּר לֵוִי: אַתְיָא ״קֹדֶשׁ״–״קֹדֶשׁ״; כְּתִיב הָכָא: ״אֶת קֹדֶשׁ ה׳ חִלֵּל וְנִכְרְתָה״, וּכְתִיב הָתָם: ״וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ וְגוֹ׳״; מָה לְהַלָּן נוֹתָר, אַף כָּאן נוֹתָר.
25 וּמִיעֵט רַחֲמָנָא גַּבֵּי נוֹתָר ״וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא״ – לְמַעוֹטֵי חוּץ לִמְקוֹמוֹ מִכָּרֵת.
26 וּמַאי חָזֵית דִּקְרָא אֲרִיכָא – בְּחוּץ לִזְמַנּוֹ, וּ״שְׁלִישִׁי״ דְּפָרָשַׁת ״קְדֹשִׁים תִּהְיוּ״ – חוּץ לִמְקוֹמוֹ? אֵיפוֹךְ אֲנָא!
27 מִסְתַּבְּרָא אֲרִיכָא בְּחוּץ לִזְמַנּוֹ – דְּגָמַר ״עָוֹן״–״עָוֹן״ מִנּוֹתָר, דְּדָמֵי לֵיהּ בְּז״ב.
28 אַדְּרַבָּה! אֲרִיכָא בְּחוּץ לִמְקוֹמוֹ, וּ״שְׁלִישִׁי״ דִּ״קְדֹשִׁים תִּהְיוּ״ בְּחוּץ לִזְמַנּוֹ – מִשּׁוּם דְּדָמֵי לֵיהּ, סַמְכֵיהּ וְקָא מְמַעֵט לֵיהּ!
29 אֶלָּא אָמַר רָבָא: כּוּלְּהוּ מִקְּרָא אֲרִיכָא אָתַיִין; דִּכְתִיב: ״הֵאָכֹל יֵאָכֵל״ – בִּשְׁתֵּי אֲכִילוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֶחָד אֲכִילַת אָדָם וְאֶחָד אֲכִילַת מִזְבֵּחַ.
30 ״מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו״ – מָה שְׁלָמִים מְפַגְּלִין וּמִתְפַּגְּלִין, אַף כֹּל מְפַגְּלִין וּמִתְפַּגְּלִין.
31 ״שְׁלִישִׁי״ – זֶה חוּץ לִזְמַנּוֹ.
32 ״לֹא יֵרָצֶה״ – כְּהַרְצָאַת כָּשֵׁר, כֵּן הַרְצָאַת פָּסוּל; וּמָה הַרְצָאַת כָּשֵׁר – עַד שֶׁיַּקְרִיבוּ כׇּל מַתִּירָיו, אַף הַרְצָאַת פָּסוּל – עַד שֶׁיַּקְרִיבוּ כׇּל מַתִּירָיו.
33 ״הַמַּקְרִיב״ – בְּהַקְרָבָה הוּא נִפְסָל, וְאֵינוֹ נִפְסָל בִּשְׁלִישִׁי. ״אוֹתוֹ״ – בַּזֶּבַח הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בַּכֹּהֵן.
34 ״לֹא יֵחָשֵׁב״ –
פירוש רש"ש על זבחים כ״ח
1 גמרא רה"א עור האליה לאו כאליה דמי. פרש"י לענין הקטרה ור"ל בשלמים ודכוותייהו אבל בעולה דכולה כליל אף עור האליה קריבה דדינו כבשר כדלקמן אבל מ"מ היא חשובה כבשר דראויה לאכילת אדם ולכן תני במתניתין דאם חשב עליו לאכול הוה פיגול. ודברי הצ"ק בזה שגגה גדולה ע"ש:
2 שם עור בית הפרסות המה דקה ב"ת אלו אשר סבבתים ליתא בחולין:
3 שם כי אתא ריב"א אמר רב כו'. עי' הגרי"פ. ול"נ פשוט לגרוס רבה. ור"ל דרבה דלעיל סמיך כו'. ויותר ה"נ להגיה שמואל סמיך כו':
4 שם שהרי כבר נאמר כו' מבשר זבח שלמיו כו'. כצ"ל. וכן בפרש"י:
5 רש"י ד"ה חוץ למקומו. אם שחט ע"מ להקטיר מאחת כו'. כצ"ל:
6 רש"י ד"ה ממנו. משמע דלא קאי עונה תשא כו'. כצ"ל:
7 תד"ה מסתברא. וכן טמא ששמש כו' כדאמר לעיל. הוא בדף טז:
8 בא"ד שכן הותר ציץ טהור בקרב. הגהה שבגליון טעותא היא כמובן וק"ל מדוע לא הקשו כן מהא דאמר בתחלה מסתברא נותר כו' דדמי ליה בז"ב ולא קאמר ג"כ שכן הותר כו'. ואי משום דאלו הוי נמי בחוץ למקומו. א"כ גם מהכא לא מקשו מידי דהוו נמי בנותר:
9 בא"ד ושניהם לא עשה מקריב כקרב. כ"נ דצ"ל:
10 בא"ד ופריך אדרבה חוץ למקומו כו'. עצ"ק ודבריו תמוהים דכל הני דחשיב שם בפ' ב"ש לא שייכי כאן דכולהו איתנייהו בנותר: