רש"ש על שבת מ״ד ב

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על שבת מ״ד ע״א רש"ש על שבת מ״ה ע״א »

1 רש"י פתח ↗

ואינה מצלת עמה באהל המת - דאם השידה מחזקת מ' סאה דאינה מקבלת טומאה מצלת באהל המת והוי אהל לעצמה ולא שנכנסה לבית שהמת בו דא"כ אין כאן הצלה שהרי הגג מאהיל על הטהרות מלמעלה אלא כגון שנכנסה לבית הקברות כדאמרינן בעירובין ר' יהודה אומר אף בבה"ק מפני שיכול לחוץ בשידה תיבה ומגדל בפרק בכל מערבין דקסבר אהל זרוק כלומר אהל המיטלטל שמיה אהל ומפסיק כלפי הטומאה והמוכני אם הוא גבוה מדופני השידה וכלים בולטים מלמעלה מדופני השידה וגובה המוכני מגין עליהם אינו מצילן דמוכני כלי הוא לעצמו ומקבל טומאה ואינו חוצץ בפני הטומאה ורבותי דוחקין ומפרשין אותה באהל המת ממש ובשל חרס המוקפת צמיד פתיל והרבה תשובות יש חדא דנמדדת לא שייך בשל חרס דלא איתקש לשק ובין מיטלטל ובין אינו מיטלטל טמא ועוד אם המוכני מוקף צמיד פתיל יציל בפני עצמו כלים שבתוכו ועוד בפירוש נשנית במסכת כלים בהלכות כלי עץ והלכות כלי חרס נשנו לבדן והלכות כלי עץ נשנו לבדן:

1 רש"י סד"ה ואינה מצלת. דנמדדת לא שייך בכ"ח דלא איתקש לשק כו'. כ"ה בהדיא לקמן פ"ג ב':

« רש"ש על שבת מ״ד ע״א רש"ש על שבת מ״ה ע״א »