רש"ש על סנהדרין כ״ו א

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על סנהדרין כ״ה ע״ב רש"ש על סנהדרין כ״ו ע״ב »

1 סנהדרין פתח ↗

הֵי אֲמַר לְהוּ בְּרֵישָׁא? אִילֵימָא הָא קַמַּיְיתָא אֲמַר לְהוּ בְּרֵישָׁא, הָא נָמֵי לֵימְרוּ: ״אַגִּיסְטְוָן אֲנִי בְּתוֹכוֹ״! אֶלָּא, הָא אֲמַר לְהוּ בְּרֵישָׁא, וַהֲדַר אֲמַר לְהוּ הָךְ.

2 סנהדרין פתח ↗

כִּי אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אֲמַרוּ לֵיהּ: קָרֵי לַן ״רוֹעֵי בָקָר״, וְלָא אֲמַר לֵיהּ מָר וְלָא מִידֵּי? אֲמַר לְהוּ: וְאִי קָרֵי לְכוּ ״רוֹעֵי צֹאן״, מַאי אָמֵינָא לֵיהּ?

3 תוספות פתח ↗

לעקל בית הבד אני צריך - וקשה דמ"מ מה בכך מ"מ הוה משביח הכרם דהכי אמרינן פרק כלל גדול שבת דף עג: ושם הזומר וצריך לעצים חייב שתים משום קוצר ומשום נוטע הכא נמי לחייב משום עבודת נוטע וי"ל דעביד ליה באותו ענין דודאי קשה ליה דליכא לחייבו משום נוטע כדאמרינן גבי שבת דשאני גבי שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה והא מתעבדא מחשבתו אבל גבי שביעית אין לאסור רק היכא דמשביח הקרקע אבל הכא קשיא ליה וכה"ג שרי כדאיתא פרק המוכר את הספינה ב"ב דף פ::

1 גמרא אלא הא אמר להו ברישא. כצ"ל:

2 שם אמרו ליה קרי לן רועי בקר ולא אמר ליה מר ול"מ. כצ"ל:

3 תד"ה לעקל. עי' רש"א. וק"ל על גירסתו ופירושו כיון דעצים אין בהן קדושת שביעית סוכה מ מהיכא תיתי לאסור בהם קצירה כלל. וי"ל:

« רש"ש על סנהדרין כ״ה ע״ב רש"ש על סנהדרין כ״ו ע״ב »