רש"ש על סנהדרין י״ב א

1 בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן.

2 תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: ״וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִישָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְגוֹ׳״.

3 וְאֵין לְךָ קַלָּה בְּכׇל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבַשֵּׁל פֵּירוֹתֶיהָ יוֹתֵר מִבַּעַל שָׁלִישָׁה, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא בִּכְּרָה אֶלָּא מִין אֶחָד. שֶׁמָּא תֹּאמַר: חִטִּים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״שְׂעוֹרִים״. שֶׁמָּא תֹּאמַר: לִפְנֵי הָעוֹמֶר? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ״. אַחַר הָעוֹמֶר הָיָה.

4 אֱמוֹר מֵעַתָּה: רְאוּיָה הָיְתָה אוֹתָהּ שָׁנָה שֶׁתִּתְעַבֵּר, וּמִפְּנֵי מָה לֹא עִיבְּרָהּ אֱלִישָׁע? שֶׁשְּׁנַת בַּצּוֹרֶת הָיְתָה, וְהָיוּ הַכֹּל רָצִין לְבֵית הַגֳּרָנוֹת.

5 תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְאִם עִיבְּרוּהָ – אֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת. אֲבָל מִפְּנֵי הַדְּחָק מְעַבְּרִין אוֹתָהּ אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִיָּד, וְאַף עַל פִּי כֵּן אֵין מְעַבְּרִין אֶלָּא אֲדָר.

6 אִינִי? וְהָא שְׁלַחוּ לֵיהּ לְרָבָא: זוּג בָּא מֵרַקַּת, וּתְפָשׂוֹ נֶשֶׁר, וּבְיָדוֹ דְּבָרִים הַנַּעֲשִׂים בְּלוּז. וּמַאי נִיהוּ? תְּכֵלֶת. בִּזְכוּת הָרַחֲמִים וּבִזְכוּתָם יָצְאוּ בְּשָׁלוֹם.

7 וַעֲמוּסֵי יְרֵיכֵי נַחְשׁוֹן בִּקְּשׁוּ לִקְבּוֹעַ נְצִיב אֶחָד, וְלֹא הִנִּיחָן אֲדוֹמִי הַלָּז. אֲבָל בַּעֲלֵי אֲסוּפּוֹת נֶאֶסְפוּ וְקָבְעוּ לוֹ נְצִיב אֶחָד בְּיֶרַח שֶׁמֵּת בּוֹ אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. חַשּׁוֹבֵי – מְחַשְּׁבִי, גַּלּוֹיֵי – לָא מְגַלּוּ.

8 מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״נְצִיב״ לִישָּׁנָא דְּיַרְחָא הוּא? דִּכְתִיב: ״וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים עָשָׂר נִצָּבִים עַל כׇּל יִשְׂרָאֵל וְכִלְכְּלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת אֲנָשָׁיו חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה״. וְהָכְתִיב: ״וּנְצִיב אֶחָד אֲשֶׁר בָּאָרֶץ״? רַב יְהוּדָה וְרַב נַחְמָן, חַד אָמַר: אֶחָד מְמוּנֶּה עַל כּוּלָּם, וְחַד אָמַר: כְּנֶגֶד חֹדֶשׁ הָעִיבּוּר.

9 תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה לֹא מִשָּׁנָה לַחֲבֶרְתָּהּ, וְלֹא שָׁלֹשׁ שָׁנִים זוֹ אַחַר זוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְעִיבֵּר שָׁלֹשׁ שָׁנִים זוֹ אַחַר זוֹ. אָמְרוּ לוֹ: מִשָּׁם רְאָיָה? בֵּית דִּין יָשְׁבוּ וְקָבְעוּ אַחַת אַחַת בִּזְמַנָּהּ.

10 תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה לֹא בִּשְׁבִיעִית וְלֹא בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. אֵימָתַי רְגִילִין לְעַבֵּר? עֶרֶב שְׁבִיעִית. שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיוּ מְעַבְּרִין בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.

11 וּבִפְלוּגְתָּא דְּהָנֵי תַּנָּאֵי, דְּתַנְיָא: אֵין מְבִיאִין יָרָק מֵחוּצָה לָאָרֶץ, וְרַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּ. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: חוֹשְׁשִׁין לְגוּשֵׁיהֶן אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.

12 תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה.

13 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְעַבְּרִין. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְּחִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה שֶׁעִיבֵּר אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה, וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ, דִּכְתִיב: ״כִּי מַרְבִּית הָעָם רַבַּת מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן לֹא הִטֶּהָרוּ