רש"ש על נזיר ל״ח ב

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על נזיר ל״ח ע״א רש"ש על נזיר ל״ט ע״א »

1 רש"י פתח ↗

רבא אמר אכל זג וחרצן אינו לוקה אלא אחת - אפילו כי אכל זג וחרצן אביי מתרץ מתניתין לטעמיה דתני וחייב על החרצנים בפני עצמן ועל הזגים אפילו כשאוכל את שתיהן ביחד וכן נמי למתניתא דתני לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו ואפי' כשאוכל זג וחרצן בבת אחת ורבא מתרץ לטעמיה כגון דלא אכל אלא אחד מהם דלא תימא עד שיאכל לחים ויבשים בהדי הדדי וחרצנים וזגים בהדדי אלא אפי' לא אכל אלא לחים בלבד או יבשים בלבד לוקה אחת ולעולם אם אכל לחים ויבשים או זג וחרצן אינו חייב אלא אחת ולא לאתויי חמרא חדתא ועינבי ומתני' נמי תני וחייב על היין בפני עצמו כו' דלא תימא עד דאכיל ליה לכולהו אלא ודאי אכל חד מנהון לוקה ומיהו כי אכיל נמי כולן יחד אינו חייב אלא אחת:

2 תוספות פתח ↗

ה"ג בגמרא ומכאן אתה דן לכל איסורי נזיר חמרא חדתי ועינבי - אע"פ שטעמם שוה הואיל שהוא שני שמות לוקה שתים וא"ת תיפוק ליה דחמרא חדתי וענבי כתיב בהדיא בקרא בתרי לאוין דכתיב מיין ושכר יזיר ומתרגמינן מחמר חדת ועתיק וענבים כתיב וי"ל דאי מיזיר ה"א חדתא כגון ארבעה יום דאחר שלשה ימים שבצר אין טעמו כטעם ענבים אבל יין חדש ממש אימא לא מחייב אלא חדא קמ"ל:

1 רש"י ד"ה רבא אמר. וכן נמי למתניתא דתני לחייב כו'. כצ"ל:

2 תד"ה חמרא חדתא. בתרי לאוין דכתיב מיין ושכר יזיר כו'. תימה דהלא זה אינו אלא עשה:

« רש"ש על נזיר ל״ח ע״א רש"ש על נזיר ל״ט ע״א »