רש״ש על משנה שבת י״א:ג׳

3 שם בסוף אות קכ"ב ועוד תמה אני כו' א"כ בזה ישאר הקושיא דנימא בכל אמה דהוי כמונח כו'. ולי לק"מ דהא הש"ס קאמר בר"פ אלא כל ד"א ברה"ר גמרא ג"ל ור"ל כל צדדי ד"א בין ע"י העברה ובין ע"י זריקה ובין ע"י גלגול ויתישב ג"כ בזה מה שהקשה על תוס' דעירובין:

4 שם ברע"ב ד"ה ונתגלגל חוץ לד"א פטור. שהרי לא נתכוין לזריקה של חיוב והוא מפי' הרמב"ם. אבל מדברי התוס' בד"ה והא וד"ה אחזתו בסופו מוכח דטעמא דפטורא היא משום דנח מעיקרא בתוך הד"א וקשה לפי' לאביי דלעיל ע"ג א' מא"ל. ועוד דמשמע דאיירי דומיא דסיפא בנח ע"ג משהו. ולרבא דשם מיירי הכא דנתכוין לד"א או באומר כ"מ שתרצה תנוח עי' ב"ק כ"ו ב' תוד"ה נתכוין. המעתיק: